שבוע וחצי אחרי השיבה מהודו, אני מפנה כמה דקות פנויות כדי לשתף בחלק מהחוויות שתיעדתי במהלך המסע הקצר שלי. ובעיקר, הייתי רוצה לשתף בכל מה שנוגע להודים עצמם - ללא ספק אנשים אחרים ומיוחדים במינם. במקום לערוך ולשכתב, אציג כאן כמה פסקאות שכתבתי במהלך הטיול עצמו, בתקווה שישקפו גם את הלך הרוח שלי במהלך הנסיעה.
ניו דלהי, 21 ספטמבר 23:00
אנחנו כל הזמן אוכלים ושותים, מתלכלכים והולכי, נוסעים בריקשה, במונית וברכבת התחתית. כולם רוצים מאיתנו כסף - הילדה האילמת שלא הרפתה עד שקנינו לה ארוחת צהריים, וגם בעל החנות החביב שישב לידנו בבית הקפה ונתן עצות תיירות, שעל הדרך עוברות דרך החנות שלו. האכלנו היום שני ילדים הודים, לאחר שוידאנו כי האם באמת אוכלים את מה שקנינו להם ולא לוקחים את הכסף לכיסם. בנוסף נידבנו בשמחה כמה שטרות לישראלי שביקש סיוע וחילקנו כמה סוכריות. בשעות הערב סיכמנו שתם עידן הפילנתרופיה, אבל ידענו שסיכום זה יהיה זמני בהחלט.
ברכבת לוורנאסי, 22 ספטמבר 20:24
האישה הזקנה שנשענה עליי כבר המשיכה לדרכה, אבל הצפיפות לא פגה. סביבנו המונים עומדים ונדחקים, עמוסי תיקים ומבטים. הודי שיושב בצפיפות אליי מציץ לדף שאני כותב ומנסה לזהות את השפה. חלק מהמילים נמחקות על ידי טיפות הגשם שקופצות מהחלון. הריח קשה אבל נסבל וגורם לכך שהחוויה נספגת בכל רמח האיברים.
וורנאסי, 23 ספטמבר
גולת הכותרת של היום הוא מסאז' כללי שעשינו על גדות הנהר - בסכום מפוקפק של 300 רופי התיישב עליי 2 הודים שסובבו אותי ומשכו לי בכל מה שניתן למשוך, לצבוט או ללטף. בין עונג צרוף להטרדה מינית. אחרי שבחרתי להפגין אדישות למול כל עקרון היגיינה בסיסי, קיבלתי גם מסאז' פנים מפנק ויצאתי נשכר ורגוע.
וורנאסי, 25 ספטמבר, 4:57
אתמול בערב ישבנו בחבורה גדולה במלון - ארבעתנו, יעל הישראלית, פילאר וקרלה הספרדיות, בחור גרמני ובחור נוסף מצ'ילה. זה אחרי ששתי הידידות הקנדיות שלנו פרשו לישון. ההודים ממשיכים לנסות להוציא מאיתנו כסף: בחנות, ברחוב, במסעדה. אתמול התלווה אלינו ילדון שביקש "רק לשפר את האנגלית שלו", ובסוף הציע בתקיפות שנבקר בחנות המשי של המשפחה שלנו. ילדים אחרים הסתפקו בלבקש מאיתנו שוקולד. מי שמרחם - משלם. האדישות הופכת כאן למצרך הכרחי.
הרכבת לדארג'ילינג, 27 ספטמבר 8:27
אפשר לתהות מהו ענף הייצור הראשי של הודו - תבלינים, משי, קטורת... המסקנה המרכזית שלי היא שמדובר ברעש. מנועים, צפירות, צעקות - ברחוב, במסעדה - ולצערי גם בתא השינה של הרכבת. איש עיוור נכנס בקול שקשוק מטבעות, אחד הצלילים הנפוצים במדינה. לרוב מלווה הצליל בתנועה חוזרת של היד בין הבטן לפה, מבקשת תרומה לאדם רעב. קשה מאוד להחליט למי לתת ולמי לא. בחום המתיש הזה, עם מאווררים חלשים מדי וקרונות צפופים כל כך, נדמה לפעמים שאנחנו הכי מסכנים כאן. אולי נתחיל גם אנחנו לאסוף תרומות. גם סבון ייתקבל בברכה.
דארג'ילינג, 1 אוקטובר 06:30
בניגוד לתחזית מזג האוויר השתפר אתמול והערפל התפוגג מעט. לכן חזרנו לכיוון שדות התה בתקווה שהראות תאפשר לנו לחזות בהם טוב יותר, וכך אכן היה. שדות אדירים וירוקים של שיחי תה נפרשים בשיפול ההר שעליו נמצאת דארג'ילינג. ילדה הודית בתלבושת אחידה חייכה ואמרה לנו שלום. הצענו לה קצת מהמומו שלנו (מי האמין שהזמנת 8 יחידות תתפרש כהזמנת 32), והיא סירבה בנימוס. במקום זאת, היא ביקשה מאיתנו עט (לא בפעם הראשונה מבקשים מאיתנו עטים, כנראה מצרך נדיר ויקר כאן). אחרי שקיבלה מאיתנו שוקולד ומסטיק, לא התבלבלה וביקשה גם 10 רופי. בכל זאת הודית...
ליד מפעל התה בו ערכנו סיור קצר ישנה בקתה קטנה ובתוכה אישה מבוגרת וחביבה: גב' קוסום. אחרי אירוח קצר בסלון ביתה, חברנו אליה למטבח להכנת תה וכתבנו בספר האורחים הבינ"ל שלה. חוויה יקרה אך משעשעת. גב' קוסום, אגב, יודעת 3 מילים בעברית עליהן היא חוזרת בשיטתיות: שלום, תודה, ו-100 גרם.
גנגטוק, סיקים, 2 אוקטובר 19:29
הבירוקרטיה ההודית בלתי נסבלת ואף מגוכחת לעיתים קרובות. מאחורי כל דלפק ממתינים בממוצע 4-5 הודים שישמחו לספק מפגן משכנע של חוסר יעילות משווע. אחד יסביר בשברירי אנגלית דבר אחד, השני יתאמץ לסתור אותו, השלישי ישקיע במחוות ידיים ונדנודי ראש מטרידים והרביעי יחייך בשלווה. הוא באמת לא יודע אנגלית. הדרך היעילה ביותר לזהות את האחראי היא לשלוף את הארנק. רק המנהל יודע כמה כסף לגבות.
פיילינג, סיקים, 3 אוקטובר 18:03
הויכוח עם נהג המונית שהביא אותנו לכאן משקף סינדרום חוזר. סיכומים שהושגו בהתחלה עשויים להשתנות מספר פעמים (כמות נוסעים שחולקים איתנו את המונית, זמן הגעה) - אך הנהג ידרוש בדיוק את אותו הסכום. כל פעם שאנחנו מגיעים למלון אנחנו ממלאים ספרים עבי כרס עם מספרי דרכונים, ויזות והיתרים ולפעמים גם ימי הולדת וכתובת בארץ. התהליך מתקיים גם עבור שהות קצרה של לילה אחד. נדמה שההודים נחושים לסרבל כל דבר ותחת מראה של סדר וארגון משמרים מערכת של בירוקרטיה מתישה. גם במסעדה הלכאורה-מערבית בה אכלנו צהריים לא נסתתרה "השיטה ההודית": קנקנן התה הגיע אמנם עם מסננת תה, אך הכיל קפה. ברקע נשמעה בחוזקה מוזיקת מעליות של להיטי שנות ה-90, והמנות הגיעו לשולחן באיחור אופנתי של 40 דקות. אבל היה טעים.
על גשר מתכת מעל נהר רטהונג, 4 אוקטובר 12:02
שעתיים צעדה במורד ההר הביאו אותנו לאמצע הדרך בין פיילין לאגם קאצ'פולי (לא משנה כמה אשאל, תמיד אשכח את שמו). התמקמנו על הגשר עם עוגיות שוקולד ובקארדי בריזר ועוד מעט נמשיך במסע. הדרך לכאן דמתה בעיניי למשחק מחשב - צריך להיזהר מאבנים חלקות, מדרונות נטולי מעקה, ובמיוחד - מפרות הקשורות לסלע באמצע השביל הצר ומונעות מעבר גם לאחר תחנונים. אנחנו מקווים להגיע לאגם עוד שעתיים עד שלוש.
אגם קאצ'פולי, 16:24
אחרי 6 וחצי שעות מתישות של טיפוסים וירידות, וכביש מפותל שסירב להגיע ליעדו, אנחנו באגם. יותר נכון - בביצה מעופשת אך קדושה. השביל לאגם מקושט בגלגלי תפילה טיבטים על דק של עץ ומחייב הסרת נעליים. כמתבקש מביצה קדושה. שאליה הלכנו המון. יותר מ-20 ק"מ.
פיילינג, 5 אוקטובר 2010 19:30
אמש היה לנו הכבוד לפגוש בסונאם, האדם הפופולארי ביותר באזור אגם קוצ'יפורי - כהגדרתו. סונאם יודע להגיד את כל המילים החשובות בעברית והרבה לשתף אותנו במחרוזת האבא-אמא-סבבה-שלום-תודה-הבה-נגילה-הבה שלו. באשר לאנגלית, התברר שסונאם חש חיבה בלתי מוסברת למילה POSSIBLE ושילב אותה כמעט בכל משפט. הנודלס במסעדה לא היה פוסיבל, אבל המומו כן פוסיבל. גילינו שגם התולעת החומה הייתה פוסיבל בתוך המומו. סונאם שתה עראק מייצור עצמי וכנראה ניסה לשכנע אותנו שאנשים שיכורים הם אנשים טובים, ולראייה האבא-סבבה שלו שגר גם הוא בכפר שלו. הוא לא ציין שמוטב שלא להיות שיכור כשנותנים הנחיות נסיעה לנהג שהסיע אותנו חזרה למלון בפיילינג. לכשהבין הנהג מה היעד האמיתי שלנו, עצר באמצע דרך חשוכה וסרב להתקדם בטענה שהדרך המפותלת מסוכנת מאוד בחושך הזה. רק אחרי שסירבנו בתוקף לתביעתו לקבל תוספת של 100 רופי התגברנו על החשכה והמשכנו בדרך.
שעות אחרונות בפיילין, 6 אוקטובר 06:30
לעיתים ההירדמות מהירה ופשוטה, ולפעמים נתקלים בלילה מהסוג של הלילה הזה. שינת הצהריים התארכה עד הערב, כנראה בסיוע כוסות הויסקי, ולפיכך מלכתחילה לא היינו עייפים במיוחד. שכבתי לקרוא עד שהפסקות החשמל התכופות הדליקו וכיבו את האור. רעידת הבניין נגרמה להבנתי כתוצאה מרכב כבד שחלף אך למעשה הייתה רעידת אדמה שגרתית שפוקדת את האזור הזה. הכלבים שבחוץ התאספו לחבורה מגובשת שמפקדתה תחת חלון החדר שלנו ולא הפסיקו לנבוח כל הלילה. גם לא כשבשעות הבוקר נשמעו חבטות יבשות בגופם שניתנו כנראה על ידי סהרורי אחר משוכני המלון. ואז, משנכבה הנר שסיפק צוות המלון והבשילה השעה לישון, נשמע בחדר רעש רעד חזק שנשמע כמו רטט סלולארי בתיק עמוס. האור נדלק והבחנתי שלצידי מהלך פרפר אימתני שהיה למעשה מרבה רגליים עצום גוף שהצמיח כנפי טיסה. רק לאחר שסייעתי להביאו לעולם שכולו צוף, הנחתי ראש על הכר וניסיתי פעם נוספת את מזלי. לא תמיד המזל מגיע, ולפעמים הוא בא רק כשמאוחר מדי.
-----------
אם מכל החוויות המתוארות כאן מתקבל הרושם שהודו היא לא מקום נפלא, מרתק ונעים - הטעות כולה שלכם. המזרח הוא באמת מקום מדהים לטעום ולחוות בו, ועצתי היחידה לכולכם היא לנטוש את אירופה הקלאסית בהקדם ולבוא מזרחה. באמת שזה מומלץ
ניו דלהי, 21 ספטמבר 23:00
אנחנו כל הזמן אוכלים ושותים, מתלכלכים והולכי, נוסעים בריקשה, במונית וברכבת התחתית. כולם רוצים מאיתנו כסף - הילדה האילמת שלא הרפתה עד שקנינו לה ארוחת צהריים, וגם בעל החנות החביב שישב לידנו בבית הקפה ונתן עצות תיירות, שעל הדרך עוברות דרך החנות שלו. האכלנו היום שני ילדים הודים, לאחר שוידאנו כי האם באמת אוכלים את מה שקנינו להם ולא לוקחים את הכסף לכיסם. בנוסף נידבנו בשמחה כמה שטרות לישראלי שביקש סיוע וחילקנו כמה סוכריות. בשעות הערב סיכמנו שתם עידן הפילנתרופיה, אבל ידענו שסיכום זה יהיה זמני בהחלט.
ברכבת לוורנאסי, 22 ספטמבר 20:24
האישה הזקנה שנשענה עליי כבר המשיכה לדרכה, אבל הצפיפות לא פגה. סביבנו המונים עומדים ונדחקים, עמוסי תיקים ומבטים. הודי שיושב בצפיפות אליי מציץ לדף שאני כותב ומנסה לזהות את השפה. חלק מהמילים נמחקות על ידי טיפות הגשם שקופצות מהחלון. הריח קשה אבל נסבל וגורם לכך שהחוויה נספגת בכל רמח האיברים.
וורנאסי, 23 ספטמבר
גולת הכותרת של היום הוא מסאז' כללי שעשינו על גדות הנהר - בסכום מפוקפק של 300 רופי התיישב עליי 2 הודים שסובבו אותי ומשכו לי בכל מה שניתן למשוך, לצבוט או ללטף. בין עונג צרוף להטרדה מינית. אחרי שבחרתי להפגין אדישות למול כל עקרון היגיינה בסיסי, קיבלתי גם מסאז' פנים מפנק ויצאתי נשכר ורגוע.
וורנאסי, 25 ספטמבר, 4:57
אתמול בערב ישבנו בחבורה גדולה במלון - ארבעתנו, יעל הישראלית, פילאר וקרלה הספרדיות, בחור גרמני ובחור נוסף מצ'ילה. זה אחרי ששתי הידידות הקנדיות שלנו פרשו לישון. ההודים ממשיכים לנסות להוציא מאיתנו כסף: בחנות, ברחוב, במסעדה. אתמול התלווה אלינו ילדון שביקש "רק לשפר את האנגלית שלו", ובסוף הציע בתקיפות שנבקר בחנות המשי של המשפחה שלנו. ילדים אחרים הסתפקו בלבקש מאיתנו שוקולד. מי שמרחם - משלם. האדישות הופכת כאן למצרך הכרחי.
הרכבת לדארג'ילינג, 27 ספטמבר 8:27
אפשר לתהות מהו ענף הייצור הראשי של הודו - תבלינים, משי, קטורת... המסקנה המרכזית שלי היא שמדובר ברעש. מנועים, צפירות, צעקות - ברחוב, במסעדה - ולצערי גם בתא השינה של הרכבת. איש עיוור נכנס בקול שקשוק מטבעות, אחד הצלילים הנפוצים במדינה. לרוב מלווה הצליל בתנועה חוזרת של היד בין הבטן לפה, מבקשת תרומה לאדם רעב. קשה מאוד להחליט למי לתת ולמי לא. בחום המתיש הזה, עם מאווררים חלשים מדי וקרונות צפופים כל כך, נדמה לפעמים שאנחנו הכי מסכנים כאן. אולי נתחיל גם אנחנו לאסוף תרומות. גם סבון ייתקבל בברכה.
דארג'ילינג, 1 אוקטובר 06:30
בניגוד לתחזית מזג האוויר השתפר אתמול והערפל התפוגג מעט. לכן חזרנו לכיוון שדות התה בתקווה שהראות תאפשר לנו לחזות בהם טוב יותר, וכך אכן היה. שדות אדירים וירוקים של שיחי תה נפרשים בשיפול ההר שעליו נמצאת דארג'ילינג. ילדה הודית בתלבושת אחידה חייכה ואמרה לנו שלום. הצענו לה קצת מהמומו שלנו (מי האמין שהזמנת 8 יחידות תתפרש כהזמנת 32), והיא סירבה בנימוס. במקום זאת, היא ביקשה מאיתנו עט (לא בפעם הראשונה מבקשים מאיתנו עטים, כנראה מצרך נדיר ויקר כאן). אחרי שקיבלה מאיתנו שוקולד ומסטיק, לא התבלבלה וביקשה גם 10 רופי. בכל זאת הודית...
ליד מפעל התה בו ערכנו סיור קצר ישנה בקתה קטנה ובתוכה אישה מבוגרת וחביבה: גב' קוסום. אחרי אירוח קצר בסלון ביתה, חברנו אליה למטבח להכנת תה וכתבנו בספר האורחים הבינ"ל שלה. חוויה יקרה אך משעשעת. גב' קוסום, אגב, יודעת 3 מילים בעברית עליהן היא חוזרת בשיטתיות: שלום, תודה, ו-100 גרם.
גנגטוק, סיקים, 2 אוקטובר 19:29
הבירוקרטיה ההודית בלתי נסבלת ואף מגוכחת לעיתים קרובות. מאחורי כל דלפק ממתינים בממוצע 4-5 הודים שישמחו לספק מפגן משכנע של חוסר יעילות משווע. אחד יסביר בשברירי אנגלית דבר אחד, השני יתאמץ לסתור אותו, השלישי ישקיע במחוות ידיים ונדנודי ראש מטרידים והרביעי יחייך בשלווה. הוא באמת לא יודע אנגלית. הדרך היעילה ביותר לזהות את האחראי היא לשלוף את הארנק. רק המנהל יודע כמה כסף לגבות.
פיילינג, סיקים, 3 אוקטובר 18:03
הויכוח עם נהג המונית שהביא אותנו לכאן משקף סינדרום חוזר. סיכומים שהושגו בהתחלה עשויים להשתנות מספר פעמים (כמות נוסעים שחולקים איתנו את המונית, זמן הגעה) - אך הנהג ידרוש בדיוק את אותו הסכום. כל פעם שאנחנו מגיעים למלון אנחנו ממלאים ספרים עבי כרס עם מספרי דרכונים, ויזות והיתרים ולפעמים גם ימי הולדת וכתובת בארץ. התהליך מתקיים גם עבור שהות קצרה של לילה אחד. נדמה שההודים נחושים לסרבל כל דבר ותחת מראה של סדר וארגון משמרים מערכת של בירוקרטיה מתישה. גם במסעדה הלכאורה-מערבית בה אכלנו צהריים לא נסתתרה "השיטה ההודית": קנקנן התה הגיע אמנם עם מסננת תה, אך הכיל קפה. ברקע נשמעה בחוזקה מוזיקת מעליות של להיטי שנות ה-90, והמנות הגיעו לשולחן באיחור אופנתי של 40 דקות. אבל היה טעים.
על גשר מתכת מעל נהר רטהונג, 4 אוקטובר 12:02
שעתיים צעדה במורד ההר הביאו אותנו לאמצע הדרך בין פיילין לאגם קאצ'פולי (לא משנה כמה אשאל, תמיד אשכח את שמו). התמקמנו על הגשר עם עוגיות שוקולד ובקארדי בריזר ועוד מעט נמשיך במסע. הדרך לכאן דמתה בעיניי למשחק מחשב - צריך להיזהר מאבנים חלקות, מדרונות נטולי מעקה, ובמיוחד - מפרות הקשורות לסלע באמצע השביל הצר ומונעות מעבר גם לאחר תחנונים. אנחנו מקווים להגיע לאגם עוד שעתיים עד שלוש.
אגם קאצ'פולי, 16:24
אחרי 6 וחצי שעות מתישות של טיפוסים וירידות, וכביש מפותל שסירב להגיע ליעדו, אנחנו באגם. יותר נכון - בביצה מעופשת אך קדושה. השביל לאגם מקושט בגלגלי תפילה טיבטים על דק של עץ ומחייב הסרת נעליים. כמתבקש מביצה קדושה. שאליה הלכנו המון. יותר מ-20 ק"מ.
פיילינג, 5 אוקטובר 2010 19:30
אמש היה לנו הכבוד לפגוש בסונאם, האדם הפופולארי ביותר באזור אגם קוצ'יפורי - כהגדרתו. סונאם יודע להגיד את כל המילים החשובות בעברית והרבה לשתף אותנו במחרוזת האבא-אמא-סבבה-שלום-תודה-הבה-נגילה-הבה שלו. באשר לאנגלית, התברר שסונאם חש חיבה בלתי מוסברת למילה POSSIBLE ושילב אותה כמעט בכל משפט. הנודלס במסעדה לא היה פוסיבל, אבל המומו כן פוסיבל. גילינו שגם התולעת החומה הייתה פוסיבל בתוך המומו. סונאם שתה עראק מייצור עצמי וכנראה ניסה לשכנע אותנו שאנשים שיכורים הם אנשים טובים, ולראייה האבא-סבבה שלו שגר גם הוא בכפר שלו. הוא לא ציין שמוטב שלא להיות שיכור כשנותנים הנחיות נסיעה לנהג שהסיע אותנו חזרה למלון בפיילינג. לכשהבין הנהג מה היעד האמיתי שלנו, עצר באמצע דרך חשוכה וסרב להתקדם בטענה שהדרך המפותלת מסוכנת מאוד בחושך הזה. רק אחרי שסירבנו בתוקף לתביעתו לקבל תוספת של 100 רופי התגברנו על החשכה והמשכנו בדרך.
שעות אחרונות בפיילין, 6 אוקטובר 06:30
לעיתים ההירדמות מהירה ופשוטה, ולפעמים נתקלים בלילה מהסוג של הלילה הזה. שינת הצהריים התארכה עד הערב, כנראה בסיוע כוסות הויסקי, ולפיכך מלכתחילה לא היינו עייפים במיוחד. שכבתי לקרוא עד שהפסקות החשמל התכופות הדליקו וכיבו את האור. רעידת הבניין נגרמה להבנתי כתוצאה מרכב כבד שחלף אך למעשה הייתה רעידת אדמה שגרתית שפוקדת את האזור הזה. הכלבים שבחוץ התאספו לחבורה מגובשת שמפקדתה תחת חלון החדר שלנו ולא הפסיקו לנבוח כל הלילה. גם לא כשבשעות הבוקר נשמעו חבטות יבשות בגופם שניתנו כנראה על ידי סהרורי אחר משוכני המלון. ואז, משנכבה הנר שסיפק צוות המלון והבשילה השעה לישון, נשמע בחדר רעש רעד חזק שנשמע כמו רטט סלולארי בתיק עמוס. האור נדלק והבחנתי שלצידי מהלך פרפר אימתני שהיה למעשה מרבה רגליים עצום גוף שהצמיח כנפי טיסה. רק לאחר שסייעתי להביאו לעולם שכולו צוף, הנחתי ראש על הכר וניסיתי פעם נוספת את מזלי. לא תמיד המזל מגיע, ולפעמים הוא בא רק כשמאוחר מדי.
-----------
אם מכל החוויות המתוארות כאן מתקבל הרושם שהודו היא לא מקום נפלא, מרתק ונעים - הטעות כולה שלכם. המזרח הוא באמת מקום מדהים לטעום ולחוות בו, ועצתי היחידה לכולכם היא לנטוש את אירופה הקלאסית בהקדם ולבוא מזרחה. באמת שזה מומלץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה