עניין של זמן

"תגיד שלומי", הוא עוצר אותי שניה לפני שאני נכנס למעלית,"אז איך הולך לך?". אני לוקח שני צעדים אחורה ומנסה לחייך. מסביר שהכל ממש בסדר, ושבאמת שהשנה הקורסים שלקחתי מעניינים ומגוונים במיוחד. הוא נראה לא מרוצה. ניתן לזהות זאת בקלות בגבות היורדות שלו וההתנשמות המתאכזבת. "שמע שלומי, אתה צריך לחיות. תצא, תבלה, תטייל.. תשכח מכל השאר".


אני בוהה בו לרגע ומגיב בתהייה מהולה בחוצפה: "אתה לא חושב שזה קצת מוזר לשמוע את זה ממך?". הוא מתפלא ונסוג ושואל למה. אני מסביר: "בכל זאת, אלוף משנה, תפקיד בכיר ומרכזי למדי בצבא, כל כך הרבה שנים אתה כאן... אתה אומר לי ללכת ולטייל?". "דווקא עליי אתה יכול לסמוך", הוא עונה לי. "וחוץ מזה, עוד כמה חודשים אני הולך מכאן, זהו נמאס לי". "לטייל ולנוח?", אני מתעניין. "אמממ...", הוא משיב בחיוך, "כל אחד נח בדרך שלו".


בהמשך הוא מספר לי על ספר שיצא לו לקרוא לא מזמן, אחרי שאחד מחבריו הקרובים איבד את בנו. זה ספר שכתבו שני חוקרים שראיינו אלפי חולים גוססים על ערש דווי. הם שאלו אותם מה היו עושים אחרת ועל מה הם מתחרטים. נסתבר, שאף לא אחד מהם ציין שינויים שהיה עושה בקריירה המקצועית שלו, בלימודים, בפרנסה או בהשקעות. הם כולם דיברו על השקיעה שהפסידו, על ההרפתקאה שפספסו, ועל הטיול שהחמיצו. לא ממש מפתיע, אבל מדרבן וחשוב (http://www.amazon.com/Life-Lessons-Experts-Mysteries-Living/dp/0684870754)


אני מכיר ילדה בת 27, שלומדת באוניברסיטה העברית. היא הייתה לא מעט בחו"ל - 9 חודשים בדרום אמריקה, 3 פעמים בהודו. גם על אירופה הקלאסית היא לא פסחה. היא למדה לרקוד ולנגן על גיטרה. ובעוד כשנתיים היא תסיים את לימודי הדוקטורט שלה, ותהיה בעלת תואר דוקטור לפני גיל 30. זה לא חלום, זה בהישג יד. לא צריך לוותר על שום דבר בחיים האלה, השילוב הרבה יותר פשוט מכפי שנדמה. דוגמה נוספת - באחד מהימים הראשונים שלי בסמסטר הזה ידעתי שעליי לבצע מליון משימות בירוקרטיות. עם קצת מאמץ, השלמתי את כולן בפחות מ-20 דקות ונותר לי זמן גם לקפה וסנדוויץ'. לפעמים משימות ואתגרים יכולים להתבצע הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים. באמת שיש לנו הרבה יותר זמן ממה שנדמה לנו. תמיד.


הרי יום אחד נגיע למעלה למשכני האל (לפחות רובינו, ובפרט אלה הקוראים בלוג זה), ונבוא בתלונות ובקובלנות לאלוהים: איך זה שיצרת לנו עולם אכזרי כל כך? מלא אכזבות, שקרים ופגיעות? איך זה שבראת מדרונות חלקלקים שגרמו לנו ליפול וסלעים שהוטחו על ראשינו? הוא מצידו, סביר שיחייך ברחמים, כהרגלו. "הרי נתתי לעולמכם כל כך הרבה נופים, עמקים ונחלים, שפות ותרבויות, מאכלים ובעלי חיים. זה אתם שבחרתם להסתגר בחדר מחניק ולקרוא מאמרים באנגלית במקום לטייל, לא?". והצדק - כמבראשית - יהיה בדבריו.


אומרים שאדם מתחיל את גסיסתו ברגע לידתו, אז מתחיל השעון לספור לאחור. רבים ניסו ואיש לא הצליח לעצור את השעון הקיומי הזה. אבל למדנו הרי בתיכון שההספק הוא פונקציה של זמן ודרך. הגיע הזמן לחשוב מחדש על הדרך שלנו. הבשילה השעה לדון מחדש האם באמת "אין לנו זמן", או שאולי אנחנו רק מחפשים תירוץ שימנע מאיתנו להעז, להגשים ולחלום. החלומות הכי טובים מתרחשים דווקא כשאנחנו ערים, ולרוב הם אלה הקלים ביותר להגשמה.  


 תחשבו מחדש על הזמן שלכם, ויפה שעה אחת קודם.