את העיר הזו, מומלץ לחצות מדי פעם ברגל. להבחין בפרטים הקטנים, הגוונים העדינים המטשטשים בעיני חולפים פזיזים רכובים. לזהות בדרך לארוחת הבוקר את הפועל היושב בין כליו, מרטיב בזיעתו כריך יבש. את הקשיש הנשען על עמוד ברחוב, את הקשישה הנשענת על עמוד בספר. את העומדים ואינם נראים בתזוזה בהולה.
בעיר הזו, נכון לשוטט לעיתים כשאינכם עסוקים. להכנס לחללי גלריות ולצלם דווקא את האורחים. להביט בספר מאובק על מדף רופף, שניהם נאחזים בקושי בניסיון לשרוד. לבהות בכתמי אור וצל על עננים חולפים, ולהתעלם איתם מהזמן. להסתכל החוצה, ופנימה, והחוצה, כדי להפנים ולהחצין את כל המזל הקיים שזכית בו ללא הגרלה.
העיר הזו, העת הזו, אתה, לא תחזרו שוב. לא תיפגשו כך באמצע רחוב לעולם, לא תשאלו בשלומכם. אולי כדאי אם כך, לנצל את הרוח הקלילה של אחר הצהרים הזה ולשוטט מעט יחד. להתבונן, לשתוק, להתפעל, להיזכר. עוד תתגעגע למה שלא ראית, שלא חווית. עוד תיזכר כיצד האצת בסמטאות בהן טוב להקשיב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה