משך אלפי בשנים עסקו פילוסופים ברחבי העולם בשאלה הנצחית של מהות האסתטיקה. לא בהבלים שטחיים של קווי האופי הוטרדו, כי אם בניסיון להגדיר ולנסח את כללי המתאר של החינניות הסימטרית, של השלמות הנגלית אל העין. רבים ניסו וכשלו בניסיון ללכוד את חדוות רטט הלב למראה יצירת אומנות במילים ספורות וגדושות. אך אחדים מהם הצליחו במשימה. ובהם אלה שקבעו בפשטות, כי האסתטיקה במהותה היא התאמת הצורה אל התוכן.
בין אם בתמונה של אומן מפורסם או ביצירה של מלחין נודע, סרט או הצגה, סיפור או מופע מחול - ההלימה העדינה בין החזות החיצונית לבין המהות הפנימית היא שמושכת את העין, שמקסימה לב. היא המקרינה על מעשה ידי אדם הילה של תוצר שמיימי מן הטבע, יסוד בריאה גנוז. אף מתמטיקאי לא ימצא את הנוסחה המדוייקת, אף כימאי לא ירקח את התמהיל המושלם - אבל כשתחזה העין בהלימה הזו תזהה אותה לאלתר. זוהי האסתטיקה בהתגלמותה. מה נאה היא לאין כל. מה נשגבת היא. כמה חפצים אנחנו ללכת בעקבותיה.
המאבק המתחולל בימים אלה במדינת ישראל הוא מהמוצדקים שנבטו בה. הוא עוסק בסדרי עדיפויות, בצדק חברתי, בדאגה לחלש, בחלוקת הנטל וההון, בשקיפות ממשלתית, בהיגיון משילותי, בשילוב מתוחכם של חוק וחמלה, של אינטרסים קולקטיביים וחירויות הפרט. לכאורה, היינו צריכים לצאת לרחוב כולנו. לזעוק את כאבינו, לתרגם חלומותנו בצעדים קטנים ומדודים לאורך השדרה. מובלי אהבה ולא כעס - אהבה למדינה ולארץ הזו, שנולדנו בה מבחירה, שנרצה לגדל בה ילדים. בבקשות ולא רק בדרישות - תנו בנו אמון, העניקו לנו הזדמנות, לימדו איתנו דרך ארץ, הוכיחו שהכיוון אינו סופי, שיש עוד תקווה לשינוי.
בכל יום כשאני קם בבוקר אני מאמין שיש דרך אמצע. שאפשר לעשות שינוי גדול בצעדים נכונים ובטוחים. שאפשר להשפיע מבפנים. שמותר לחשוב אחרת, ושעם קצת אומץ ונחישות ניתן לעשות מהפיכות גדולות. שיום אחד, ועוד בטרם יהיה מאוחר, נשמיע קול שפוי שיכבה רעשי טירוף וקיצון. זוהי האמונה האסתטית הקטנה שלי, שבוחרת לחשוב שעוד ניתן למזג את התוכן הראוי עם הצורה המשכנעת. זהו היופי שאני מייחל לו. לבנות מחדש ולא לנפץ זגוגיות. לשפר את החוק ולא לקלל שוטרים. ללכד את השורות בשדרה, במתינות עיקשת.
יש הרואים בטענות כאלה נאיביות מגוכחת. האסתטיות, כך יאמרו, אין מקומה במערכת הפוליטית הנוקשה, הרומסת והסוערת. אבל בכל יום שאני קם בבוקר אני מאמין שיש דרך אמצע. והיא לא רק חכמה וטובה יותר, היא גם יפה יותר. ולכן תמשוך בקסמיה גם את קטני האמונה. גם הם הרי מחפשים כמו כולנו, חלקת אדמה טובה לטעת בה חיים. עבודה, חיים, צדק, אמת ואהבה. איזון פסטוראלי מושלם. אין אסתטי ממנו.
בין אם בתמונה של אומן מפורסם או ביצירה של מלחין נודע, סרט או הצגה, סיפור או מופע מחול - ההלימה העדינה בין החזות החיצונית לבין המהות הפנימית היא שמושכת את העין, שמקסימה לב. היא המקרינה על מעשה ידי אדם הילה של תוצר שמיימי מן הטבע, יסוד בריאה גנוז. אף מתמטיקאי לא ימצא את הנוסחה המדוייקת, אף כימאי לא ירקח את התמהיל המושלם - אבל כשתחזה העין בהלימה הזו תזהה אותה לאלתר. זוהי האסתטיקה בהתגלמותה. מה נאה היא לאין כל. מה נשגבת היא. כמה חפצים אנחנו ללכת בעקבותיה.
המאבק המתחולל בימים אלה במדינת ישראל הוא מהמוצדקים שנבטו בה. הוא עוסק בסדרי עדיפויות, בצדק חברתי, בדאגה לחלש, בחלוקת הנטל וההון, בשקיפות ממשלתית, בהיגיון משילותי, בשילוב מתוחכם של חוק וחמלה, של אינטרסים קולקטיביים וחירויות הפרט. לכאורה, היינו צריכים לצאת לרחוב כולנו. לזעוק את כאבינו, לתרגם חלומותנו בצעדים קטנים ומדודים לאורך השדרה. מובלי אהבה ולא כעס - אהבה למדינה ולארץ הזו, שנולדנו בה מבחירה, שנרצה לגדל בה ילדים. בבקשות ולא רק בדרישות - תנו בנו אמון, העניקו לנו הזדמנות, לימדו איתנו דרך ארץ, הוכיחו שהכיוון אינו סופי, שיש עוד תקווה לשינוי.
בכל יום כשאני קם בבוקר אני מאמין שיש דרך אמצע. שאפשר לעשות שינוי גדול בצעדים נכונים ובטוחים. שאפשר להשפיע מבפנים. שמותר לחשוב אחרת, ושעם קצת אומץ ונחישות ניתן לעשות מהפיכות גדולות. שיום אחד, ועוד בטרם יהיה מאוחר, נשמיע קול שפוי שיכבה רעשי טירוף וקיצון. זוהי האמונה האסתטית הקטנה שלי, שבוחרת לחשוב שעוד ניתן למזג את התוכן הראוי עם הצורה המשכנעת. זהו היופי שאני מייחל לו. לבנות מחדש ולא לנפץ זגוגיות. לשפר את החוק ולא לקלל שוטרים. ללכד את השורות בשדרה, במתינות עיקשת.
יש הרואים בטענות כאלה נאיביות מגוכחת. האסתטיות, כך יאמרו, אין מקומה במערכת הפוליטית הנוקשה, הרומסת והסוערת. אבל בכל יום שאני קם בבוקר אני מאמין שיש דרך אמצע. והיא לא רק חכמה וטובה יותר, היא גם יפה יותר. ולכן תמשוך בקסמיה גם את קטני האמונה. גם הם הרי מחפשים כמו כולנו, חלקת אדמה טובה לטעת בה חיים. עבודה, חיים, צדק, אמת ואהבה. איזון פסטוראלי מושלם. אין אסתטי ממנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה