...כי הרי הדמוקרטיה אמנם אינה מושלמת, אך היא בחזקת הרע במעוטו...
והמלכים, הם הרי לא הבינו. נישאים מעם היו. ראו עצמם כל יכולים. הכריעו בכוחות עצמם ובעצת יועציהם. אחזו בחוזקה בחרב ובעט, חרצו דינים. הנהיגו חוק ומשפט. עשו חסד ואכפו מרותם. לעיתים רוך הקרינו ולפרקים קשיחות. עת לחבק ועת לחרוץ. אכזר מכל המלך, ולעיתים מושל אמת ורחום. כאוות נפשו, מעל כס מלכותו, הפליגו עמים בכיוון אליו הורה השרביט.
והרי היא, בחזקת הרע במעוטו...
אך גם חכמים היו. ברי דעת ותבונה. וניחנו בשיקול דעת ובניסיון. וברק עיניהם הרחיק לכת, וחזונם חצה קווי אופק ומשנתם נכס תרבות ונאומיהם מרטיטי לב. רבי רושם ותהילה זכו להערכת כל, הצדיקו מלאכתם, הללו מלכותם.
והיא, אמנם אינה מושלמת...
ונועזים היו. הרהיבו עוז בדרך למלחמה ובנתיבי שלום. בפיתולי הרים ובאפיקי ים. גילו תעוזה בכל צעד ובכל מילה, והיו כבולים אך באורך ימיהם ובתושיית לבם. חפים מחת, יצוקי פלדה, הילכו בבטחה בדרכי איתן.
כי הרי היא בחזקת...
ואף כי לא ניתן בידם באורח שלם ומסודר האישור הרשמי, זכו לאהדת ההמונים. ואלה ברובם ידעו כי כרוכים חייהם בחיי הכתר, כי מוטב כי תמשול התבונה, כי נכון שינהג העוז, והיציבות והאמת והצדק והדין. הריהו הנתינים חפצי החיים להודות לתקומת כובלי חירותם.
ואף כי היו חכמים ונבונים לא הבינו המלכים. לא הבינו הרוב הטוב את הרע במיעוטו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה