ג'ינס זרוק ונעלי ספורט. עיניים מקרינות טוב. תמונת נוף קטנה, פנים מחייכות צניעות. כריך קלאסי לארוחת בוקר. שמיים שמחציתם מעוננים, כמו האנשים שבוהים בהם. קפה. בספל. על צלחת. ספר. סימניה. ומעליו שיחה שמתנהלת. יוצאת ממנו וחוזרת.
העולם שלנו מוגזם עכשיו. ומי שלא מגזים לא נספר. ומי שמגזים, מצפה שנגזים יותר. חמישים גוונים החליפו את הצבע. הפרשנות תפסה את מקום האמת. הזועק את התמים. הנכון את החשוב. הניצחון את הקיום.
דווקא בהמולה הזו נסה הנפש לבהייה תמה בקווים פשוטים. ג'ינס זרוק ונעלי ספורט. פנים מחייכות צניעות. הוא שואל שאלה מורכבת ואני משיב: כן. בהזדמנות ארחיב ואסביר ואטען ואשכנע. לא הבוקר. הבוקר זה חייב לרגש בפשטותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה