לא חיבבו אותה במיוחד. בעיקר משום שהגבילה את תנועתם והצרה את צעדיהם. ולעיתים לא אפשרה להם להיכנס אל הנקיקים הצרים והמסוכנים בשולי העמק.
לא הסתדרו איתה. הטילה עול רגישות ותזזיתיות על מהליכהם. דקה הייתה שכבתם עד כי חששו להתפוצץ.
ומטרידה הייתה כי שקופה היא, ואפשרה לכולם להביט פנימה ולהבין מיד.
ומבודדת הייתה. לא יכלו לפסוע יחד כשהקיפה אותם בהילתה המנכרת. זרים הרגישו גם בין כתלי ביתם.
והסבון נקי כל כך, ומנע מהם להתלכלך גם שכל כך רצו בכך. וגלי המים שלחו בהם געגועי נצח למה שמעולם לא היה קיים באמת.
ועיוותה לעיתים את הנופים וחסמה לפרקים את הקולות וחסמה את המבטים וחצצה ובידלה ומנעה.
אז למה? שאל ילד אחד שבהה יום אחד בבועה שהקיפה איש. למה?
כי רק כך, השיב האיש. רק כך מצליחים קצת לנשום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה