בבתי הקפה בהם אני יושב לאחרונה כולם טרודים בתהליכי כתיבת ספר חדש. כלומר, לא ממש טרודים כי זה רק פרוייקט מסקרן אחד מני רבים שהם מעורבים בו. וגם לא ממש תהליך, הספר יושלם ממש בקרוב. דפיו נאספים בין אספרסו למקיאטו ברחבי העיר. וגם לא ממש ספר. כי זה משהו אחר ממה שנהוג היה לכנות אותו בשפה המוכרת לנו ספר. זו יצירה מסוג חדש שתטלטל את יסודות סלט הטופו שהוזמן. אבל גם לא חדש. כי בכל שולחן נשמעת שיחה כזו.
ויש שבמקביל לכתיבת הספר מקדמים גם פרוייקט תקשורתי-חברתי-חינוכי-עסקי. הקונספט כבר מתגבש ויש התעניינות. צריך חצי מליון או קצת פחות ואז נראה איך מתקדמים. ואם אתה שומע על מישהו רלוונטי אז תעדכן. כי מניח שייצא לפועל באביב הקרוב. לא מאוחר יותר כי אחר כך הוא טס לניו יורק. לא, לא עסקים. עם ההורים.
בבתי הקפה בהם אני יושב לאחרונה המפיות מאוד דקות. ואם מנסים לשרבט עליהן משהו הן מיד נקרעות. ככה הן מגינות על עצמן מהבושה. ואם מפית נקרעת זה רק בגלל שהיא היחידה בבית הקפה שעושה משהו. היא היחידה שיש לה באמת שימוש. עד ליום שבו תתחיל לכתוב ספר על מפיות. כלומר, לא בדיוק ספר.
