על קיר מקדשו של אפולו בדלפי נחרתו שתי כתובות נצחיות. האחת, הפצירה בבאי המקדש "לדעת את עצמם", להכיר באמת את צפונות ליבם ומגבלות מחשבתם. להתוודע בכנות ותום לאדם הקרוב אליהם מכל. השניה, קראה להם להימנע מהגזמה. לעשות הכל במידה, במינון, באיזון. חכמי התקופה האמינו שדי בשתי כתובות אלה כדי לנצור חוכמת עולם. די בשני שיעורים אלה כדי ללמד אמת.
על קיר מקדשו של אפולו בדלפי נחרתו שתי כתובות בלתי אפשריות. לעולם לא נצליח להבין את עצמינו באמת. כך נוצרנו, קליפה פשוטה המחפה על מנגנון כמוס, נצור, נפיץ.
לעולם נביס עצמינו במאמץ לא להגזים. נעצור רגע אחרי הצוק, נרתע אחרי ההתרסקות, נתמגן לאחר הפיצוץ.
כנראה שבכולנו חרותות שתי כתובות. האחת יודעת ומבינה, מאוזנת ומאופקת. והשניה חיה באמת. ודרכים רבות בין הכתובות. ולעיתים הולכים לאיבוד בנדודים. ולעיתים שוכחים להודיע על שינוי בכתובת. ולעיתים אין זה משנה. שתי כתובות נצחיות ובלתי אפשריות חקוקות על קיר. זה הזמן לצאת מהחלון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה