ואז מה? נניח שנגיע לתחנה הנכונה ברכבת. נניח שנזכה בגביע המיוחל, שנשיג את המשרה המיוחלת, ננשא לאהובה מהתיכון, נצבור את ההון הדרוש, נתבשם בתשואות. ואז מה?
העקרון הבסיסי ביותר בדת הוא אפסיות האדם בפני האל. בן האנוש לעולם לא יתקרב להבנת גדולתו, מורכבות דרכיו ושיקולי דעתו. יוותר למרגלות מגדל בבל תוהה ומבולבל.
אבל לא האלוהים הוא שמותיר אותנו קטנים כל כך. זה הנצח שמערער את קיומינו. שאלות הזמן החולף. התיישנות ההישגים. מהירות תחלופת האופנות. חדות הפניות של פיתולי רכבת ההרים.
רק רגעים קטנים של אושר מביסים את אלוהי הזמן הכל יכול. רק בהם חבוייה העוצמה להקפיא, לשתק, לעכב, לשכך. מרימים הם את ראשו הגאה של האדם ומעודדים אותו לנעוץ מבט נחוש בעננים החולפים. לרגעים, הוא שולט בקצב התנועה של הטבע. הזמן נסוג בכניעה. מפנים כי נגזרה עצירתו.
ואז מה? ואז מה? למי אכפת עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה