יום ראשון, 21 באוקטובר 2012

גברתי חברת הכנסת

חברת הכנסת, לא חשוב מאיזו מפלגה, התיישבה מול המצלמות בנוחות מתוחה. וברשימותיה קוצים שליקטו אחרים, וחידודים שנצרו יועצים, ומשפטים קליטים למאותגרי-קליטה. והייתה מבושמת ברביצתה המבואשת. והייתה שיכורה ולא מיין. והמתינה לדקות התהילה המיוחלות, שתוכן כברבורן.

חברת הכנסת, לא משנה מאיזו סיבה, האמינה שיותר חשוב להיראות מאשר להישמע, ושהטון יכתיב את הקצב, ומי שישלוט הוא שימשול עד שיחדול. וכללי הנימוס לחלשים הם, ודיון מסודר לא לכאן. כי פה ישלוט קודם כל הקול, הצורם והבוטה והחזק, האלים והתקיף, שיגבור על מפריעיו, שיגיע לגבהים של צדק אמיתי, ויהדהד דברי נלוזים כנבונים, אותות ומופתים הם ניסים לעיוורים.

חברת הכנסת, לא אכפת לה מי צודק ומי אמר. ועוד פחות מכך, מה יהיה אחר כך ומי היה לפני. כי רגע האמת זה עכשיו, עת נאספים הפתקים ונחרצים הגורלות האמיתיים. והיום שאחרי אינו חשוב ברגע מופתי זה, רק דקות תהילה וחסד המונים, רק שניות של הבזק, קריצה וחיבוק, ותו לא. בשביל חומות גבוהות פיתחה חברת הכנסת ציפורניים חדות, ואת שלא יעשו הציפורניים ישלימו הצלפות לשונה. ויחדיו יגברו על המכשול שבדרך, שאף שברור כי ללא מוצא היא, אין נעימה ומבדרת מן ההליכה התמידית בה, בינות פרחים, כיבודים, ופתיים.

ואתם, אנשים טובים בשולי הדרך, מהרו נא ובחרו בחברת הכנסת. לכו אחריה בדרך.
אלא אם כן חשוב לכם, ומשנה, ואכפת.
או אז תאלצו להקשיב באמת. והאמת גוברת.
אפילו,
אפילו על הגברת.
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה