בסיכומו של יום

מכל עבר נוחתים עלינו בימים האחרונים סיכומים שנתיים, מפורטים, קולקטיביים וצבעוניים. העיתונים, אתרי האינטרנט, רשתות הטלוויזיה ואפילו המכולות השכונתיות מפצירות בנו לעצור ולהיזכר מה שמענו השנה ומה ראינו, מה למדנו ומה הבנו, מה הפנמנו ומה הוצאנו. לא הייתה זו שנה סתמית ככל השנים, הייתה זו שנה מיוחדת וחסרת תקדים שבה לראשונה, ולפניה בכלל לא, וההיסטוריה נחלקת לה ללפני השנה הזו ומה שעוד טרם קרה, ולנצח נזכור את מה שמחר כבר נגמר, ונתחיל מחדש. כאילו משמיים שלח לנו וותיק-השנים צלב ענק, והניחו בדיוק בנקודה שבה דצמבר חולף לו באופן שרירותי לינואר – ומעתה תהיה זו סימניה בספר חיינו ועיתוי מצוין של חשבון נפש נוקב. וכמדי שנה נקום בבוקר הראשון של חודש ינואר, מרומים ומאוכזבים (וברי המזל שבנו גם שיכורים), ונגלה לפליאתנו המחודשת שמה שהיה הוא שעדיין ישנו, ושבעוד המספרים התחלפו בלוח השנה, האותיות נותרו כשהיו, ואין כל חדש תחת השמש הבזה לתחלופת הזמן.

ובעוד אנו טרודים בעיצומה של החגיגה ובליבם של הלבטים בין המסיבות הנכונות ורשימת המשימות לשנה הבאה אלינו לטובה, אין אנו מבחינים ברכבת הדוהרת של חיינו שאינה עוצרת בתחנות הסילבסטר. שחקן תאטרון מזדקן הגר בגפו התראיין בשבוע שעבר ואמר שכמה רגעים אחרי שהשתחרר מהצבא הביט בשעון וגילה שהוא בן ששים. ומבלי משים, גם אנחנו הולכים ומשתנים, מחכימים ומתרדדים, מבינים ושוכחים, מפנימים ומכחישים. ודווקא משום שהסיפוק כבר נמצא באופק, כל כך מתסכל שהוא מתרחק ככל שנעה הספינה שלנו במים גועשים. ובכל שאיפה גוברת בנו האדישות, ופוחת הבטחון במה שנכון ובמה שצריך. ואת תקתוק מרץ הנעורים באצבעות מחליף עתה תקתוק המחוגים, הסובבים סביבנו ביהירות, ומתעלמים מהרומנטיקה הנוסטלגית שלנו. ובעוד אנו מחפשים בית, הם מציעים לנו עסקת סאבלט אצל האח-הגדול, המתפנה לזמן מוגבל, והרי גם הוא כבר לא בידינו.

וכל שנותר בתוך המירוץ המייגע הזה בתוך גלגל העכברים, הוא להימלט מהתשת הסיכומים השנתיים ולנסות ולסכם כל יום בפני עצמו. בכל פעם ששוקעת השמש צריך לשוב ולהיזכר על אילו אזורים חדשים האירו קרניה במהלך היום, מה התעורר בנו ומה כבה, במה צדקנו ובמה שגינו, מה אהבנו ומה תאבנו, מה החלטנו ומה חשוב מאוד שנחליט מחר. בכל שקיעה אנו צריכים להרגיש שהשקענו בתבונה את שעות החסד שסיפק לנו הקיים, ובכל זריחה עלינו לקום חדורי מוטיבציה להפוך את העולם למקום קצת יותר טוב. או לפחות מעניין יותר. או לפחות מאתגר יותר. את החיים צריכים לחיות יום אחר יום, והמתקדמים אף בוחנים את השעות. ומיטיבי הלכת, יודעים אפילו לנצח את השעון, ולהפוך את היוצרות - הופכים הם בעצמם ליוצרי הזמן ולמכתיביו, לומדים הם בכוח המחשבה לשלוט בקצב ואף להחזיר את הדקות לאחור. בהסתכלותנו על היום שחולף עלינו לזהות על גלימתו סימני שריטות עמוקים, עדות לציפורניים החדות שנעצנו בבשרו החי, הוכחה לנחישות שלנו לאחוז בעוצמה בהזדמנויות שקיבלנו. אולי בכך נבין שאין שום משמעות בסיכומה של שנה, שהייתה בשבילנו עולם ומלואו. 

במובנים רבים שנה היא פחותת חשיבות מיום אחד. השנים הרי חולפות להן לאיטן, ומוסיפות להצטבר. אבל היום, היום אולי מזמן לי שינוי גדול או החלטה חשובה. היום אני יכול להתחיל את חיי מחדש או לברוח למקום אחר. היום אוכל לעשות מה שלאחרים ייקח שנה לתכנן. בלי לחשוב על אתמול, ובלי להתחשב במחר. זהו כוחו האמיתי של האדם המשוחרר המכיר בחירותו. זו התפישה שנכון להיכנס בשעריה, ושנכון להימצא בה באמונה שלמה. כדאי לנסות. תבואו כל יום.