דף דף

יש שסופם ידוע מראש. רמזי הסיום טמונים בפרקים ראשונים, חושפים עתידות מוקדם מן הראוי. ואותם חובבים במיוחד המתחכמים, שוחרי הגילויים ומחפשי האוצרות, שאינם דוחים סיפוקים, שאינם מסתפקים. ובטרם ישלימו המסע ימהרו לנקודת הסיום, לבחון האם נכון היה ניחושם, הם אמת העריכו. אך גם אם צדקו, טעות הייתה בלבם.

ויש שסופם כה מפתיע, עד כי מורטים הם עצבי עצבים לכל אורכם. ומפזרים מילים חלקיות, לחישות ולחשים בין עמודים, מקרינים אורות ערפל עמומים. כנחש מתפתלים בין סדקי העלילה עד להסתערות החותמת, עד להכשת הסוף, להקשת האות האחרונה.

ובודדים, אינם מתעניינים בסופים. ומשקיעים מרצם מדף לדף. וחיים את הפרק ונושמים כל משפט, ובוראים תילי תילים סביב כל הברה, כל אות משמיים. והסוף אינו מיוחד ואינו מיוחל ואינו באופק. הוא לא קיים בספרים האלה, כל שכן אינו חשוב. נקודה סתמית ברצף פלאי של רגשות כרוכים בכריכה. אין בכוחם לחצוץ בין שקורה לקורא.

אני אוהב לקרוא את הספרים שלי דף דף.