לייק לשושני השדה

"הביטו וראו את עוף השמים אשר אינם זורעים ואינם קוצרים ואינם אוספים לאסמים ואביכם שבשמים מכלכל אותם [...] התבוננו נא אל שושני השדה הצומחות. אינן עמלות ואינן טוות [...] לכן אל תדאגו ליום מחר כי יום מחר הוא ידאג לעצמו" 

הבשורה על פי מתי

הפייסבוק שלי מתמלא בתמונות של דירות. והן כולן מרווחות מאוד ומוארות. וכולן במקומות נפלאים במרכז העיר, וכל מרפסת מתוך הארבע משקיפה על פארק ובית קפה, על חנות ספרים ופיסה של חוף ים. והן מתפנות מתי שנוח לי, והן בקומה הנכונה ובגודל המושלם, והן ברחוב הקרוי על שמי, ועל הדלת כבר פרטיי, ובעל הדירה שאל אם לא אכפת לי - רק אם לא אכפת לי - שיסייע לי במעבר החפצים. ובכלל, בדירה למטה גר שלומי שבן, ומראש התנצלותו על כך שבשעות הערב הוא נוהג להתאמן, אבל אם זה מפריע אפשר לבקש שיחליש. הדירה שלו, דרך אגב, קטנה יותר וגם פחות מוארת. וזו שתהיה שלי, יפה אך ממש לא יקרה. וכמה חבל שכבר יש לי דירה, במקום פחות מגניב ויקרה יותר. הדירה שבתמונה - תצטרך להימסר לידיו של אחר. שהתחיל לחפש היום ובמקרה נתקל בה.

ובפייסבוק שלי גם תמונות של נופים מוכרים, שהופיעו גם בחלומי. אך הפעם מופיעים בהם פרצופים של אחרים, שסופגים את המראות ומריחים את האוקיינוס, ונראים מאושרים באמת. 

ובתמונות אחרות אושר ועושר ניכר ונשפך מכל עבר, חגיגות ומסיבות. זה לא שמתביישים להעלות תמונות מאירועים עצובים, לוויות וכאלה. זה שהאנשים האלה פשוט שכחו למות מרוב כל החיים שנספגים דרך תאי העור, ודמעות הן אך ורק ביטוי לאושר שכבר לא ניתן להכילו.

פילוסוף דני בשם סרן קירקגור כתב לפני 150 שנים על שושני השדה. הוא ניסה להבין מדוע מאושרות הן, מאופקות ורגועות, והציע כי סיפוקן נובע מהיעדר ההשוואה, חייהן נטולי הקנאה. הן אינן מביטות אחת למחוזות רעותה, הן צומחות למעלה וחותרות למימוש עצמן. לא משוות, לא בודקות יחסיות, לא מתחרות. הן לעולם לא מלינות על מר גורלן. שושנים אמיתיות מסתפקות במה שיש, ומוצאות בכך אושר של קיום ונצחיות של תקווה ואמת של צניעות. ויש בכך נחמה ועונג, המזינים את השדה כולו בגרעינים של אור.

.

את שושני השדה ואת קירקגור הייתי מוסיף בשמחה רבה לפייסבוק שלי. אבל משום מה יש לי תחושה עזה, שהם לא רשומים באתר.