חלומות של אחרים

אני לא נהנה מלצפות בתמונות טיולים של אחרים. גם לא של חברים. ואפילו לא של קרובי משפחה. ואולי לא אוהב, זו הנחה קוסמטית. ואולי המילה המתאימה כאן היא מתעב, אם בכלל משהו מתאים. כי הרי אם נהנו שם כל כך, וחיוך על שפתיהם, שיערב להם ומוטב שינצרו הרגע הנדיר בזכרון. ובעצם, כשנעמדו בין הנוף עוצר הנשימה והמצלמה מקפיאת הרגשות ביקשו כאילו להכאיב, לתעד לא עבורם אלא עבורי. להגיד לי – ראה מה קרה בזמן שישנת, בזמן שחלמת, בזמן שבזבזת. ראה כמה טוב ועושר יש בעולם שבני האדם טרם רמסו, אנא היווכח פנים אל פנים בטעותך. וכמה שהמסע שלהם היה מתוק מדבש, איתי משתפים הם בעיקר את המלח, מפזרים אותו בחדווה, של ברי מזל בחברת מצורעים.

לעולם איני שמח בלב שלם עם הצלחתם של אחרים. גם לא של הקרובים במיוחד. כאילו אומרים לי, צא ולמד - אמונתך כי מצוין אתה בחוסר דיוק מקורה או בדמיון פרוע. שכן שיאים יש בודדים בעולם, והם אינם בידך. ובכל נתיב בו תחבר יש שצעדו בו קודם לפניך, וכל משימה שתבחר יש שהשלימוה לפני יובלים. כל רעיון כבר הוצע, כל המצאה כבר נשכחה. כל שיר כבר הולחן וכל שורה כבר נחרתה. ואתה – מה לך באשליותיך. שב ובוסס לך באשליותך כי נגעת והשפעת, וברצונך הוסף והתעלם מכך שאין דבר חדש תחת השמש, אותה השמש ששמעת עליה מאחרים, שמופיעה רק בתמונות שאינך נהנה לצפות בהן.

ורק דקות קטנות של אושר ניתנות לי לפרקים, ארוזות בחיוך, כשנוגע אני בנפש אדם אחר. כשריגשתי זר או מכר, כשחיממתי לב או סייעתי בדרך. כשחש אני שנקודת המפגש שלי עם אחר היטיבה את יומו, וגם את יומי. ואולי לא רק יום בודד, ואולי הרבה מעבר. ורגעים אלה אינם מונצחים לעולם בתמונות, ואינם מתועדים כלל, ואינם נתפשים כהישג מקצועי או פסגה שגמול בצידה. הם פיסות של חסד תלושות מזמן, שנאגרות בחשאי במיכל הדלק שמניע אותי בבוקר. שבזכותם אני אוהב, ובזכותם אני כותב. גם את המילים המטרידות האלה, שאפילו אתם אינכם מעיזים להגיד בקול רם.