אחד הדברים המרתקים במדע החלומות הוא שלמרות שלכולנו חיים שונים, מגוונים ונפרדים, ישנם מוטיבים מסויימים בחלומות שחוזרים אצל כולנו. מרתק להפנים שחלומות שאנחנו חולמים בלילה צצים במוחם של מליונים, בעשרות שפות ונופים. משהו בקוד הפתוח של האנושות מריץ את שומר המסך הזה כשאנו במצב שינה מסביב לעולם.
שניים מהם פוקדים אותי לא מעט כבר שנים, שניהם בנאליים ושחוקים מאוד. באחד אני מתהלך בפרהסיה ומגלה מאוחר מדי ששכחתי להתלבש. בשני אני עומד לגשת למבחן בעוד דקות ספורות ונזכר שבעצם שכחתי להתכונן. קל להבחין בקווי הדמיון הברורים בין המקרים: סיפורים של הפתעה ומבוכה, היעדר היערכות מספקת, חשש מתגובת אחרים על כשלים שבוצעו בשוגג. דאגתם המאיימת של רבים הנדחקת לעיתים לשולי התת מודע ומגיחה בחלומות. לכן רבים מהפסיכולוגים והפרשנים תמימי דעים: החלומות הם ביטוי של מאוויים פנימיים המקבלים ביטוי על גלי הדמיון בשעות חשכה. הם עשויים ללמד אותנו על עצמינו, לגלות לנו סודות שהדחקנו.
אבל מה יקרה אם נעשה ניסוי מסוכן ונחיה את החלום? אם נגש מחר בבוקר למבחן במקצוע שלא למדנו? או שנתהלך ערומים? מה אם נראה בחלום לא שיקוף מטאפורי של רגשות מודחקים אלא מתכון ליישום? תכנית פעולה שעצם יישומה תדחק מהנפש את הדאגות הסמויות ומועקות החשש? אולי החלום פחות מתוחכם ממה שנדמה לנו, הוא אינו מציג את הבעיה אלא מציע את הפתרון. משרטט את המוצא הרדיקאלי שיכול לשחרר אותנו מהכבלים של השמרנות המודרנית אשר בשם האדרת חזון הפוליטקלי-קורקט מרוקנת אותנו מזהות ייחודית.
אנו עומדים על שפת החלום. כמו בפני ים סוף, אנו ממתינים לנחשול שיקפוץ ויוכיח. לניגשים למבחנים ללא הכנה אנו קוראים הרפתקנים או טפשים. הנודיסטים הם כת של משוגעים. ואולי תפקיד החלום הוא לאתגר בדיוק את התפישות האלה. לרמוז לנו, שחיים בנאליים מעוטי סיפוק בגבולות המוכר והלגיטימי הם שגעון לא פחות, הרפתקנות שאין בה כל תעוזה. אנחנו יכולים לחיות את החלום אבל מפחדים, ולכן מנסים לפרש אותו יתר על המידה. אולי מדובר בחלום צלול, אולי צלול מאיתנו.
