"Inspiration is not the exclusive privilege of poets or artists generally. There is, has been, and will always be a certain group of people whom inspiration visits. It's made up of all those who've consciously chosen their calling and do their job with love and imagination".
Wislawa Szymborska
כבר שנתיים שאני יושב ומתרגם מחשבות לסימנים ממוכנים. וחושב לפעמים, שמוטב כי הקטעים ייקראו בבודדים, ואף פעם לא במקשה אחת רצופה. כי אם יאוגדו וינותחו, בוודאי יחשפו סתירות נטולות פשר. יוכיחו כי כתבתי מדי פעם דבר והיפוכו, שסתרתי את עצמי, שניסיתי לאחוז במקל בשתי קצותיו - להרביץ בו תורה ולכתתו לאיתים. שהטפתי נגד וחודשים אחרי טענתי בעד. שהתנכרתי ואז אימצתי, שאימצתי ואז הדפתי. שהתאמתי רגשות לעונות השנה, נדדתי בהשפעת מצפן הלב. שרוחי שמרה על כיוונה, אך לא תמיד על נתיבה. ולעיתים, בלבול פוזר בה.
ובעצם, החטא טמון כבר בלידתו של הבלוג הזה. קטעי יומן למגירה שמשוקפים לעין כל. היחשפות פומבית של אדם סגור. מחשבות שאינן מוחצנות בשגרת היומיום, מתגנבות עלי מקלדת בחשכת לילות. וכמעט מתוך עצמן מגלות את עצמי, מבטלות גבולות בין חוץ לפנים, בין פרטי לציבורי, בין בגדי אזרח למדי חייל, בין מציאות נוקבת לחזיונות פרוזאים, ובין קליפות שונות המקפידות דרך קבע להכחיש זו את זו. יחד הושלכו קטעי חיים, קרעי זכרונות, שאיפות חבויות. והם הפכו את הפינה הזו ללוכד חלומות, למקלט נפשי, חלון ראווה אלטרנטיבי לפנים קפואות.
אין דרך ליישב בין כל הניגודים והסתירות האלה. וקיומם בדפי הבלוג הוא אולי ההוכחה המובהקת לעומק החשיפה והכנות. ומעליהם מרחפת תקוותי, שתסכימו לראות בבלוג הזה, רק מדי פעם, סוג של שיר. גם אם איני קובע שהוא שיר, לאחר שאני כותב אותו כשיר או כלא-שיר, אבל מפרסם אותו כשיר. ואני, מצידי, מתחייב להמשיך לכתוב כמשורר. המדמיין כי כותב לעצמו ולמגרתו, ואיש אינו קורא ולא נחשף. אך בסתר ליבו, אחרי שמונחת העט, נרגש כשאתם נכנסים. מציצים בסקרנות אילמת. תורמים בעינכם ללחן.
מקסים שלומי.
השבמחקאני קוראת אותו כשיר.
ברכות על שנתיים,
לימור