1. שמעתי ברדיו הבוקר שלנאס"א יש בעיות. אחת החלליות ששלחה לפני מספר חודשים מאבדת דלק בהדרגה. קיימת דריכות מסוימת לקראת נחיתתה הצפויה. בנוסף, דווח שנסא"א תשלח בימים הקרובים שתי חלליות מחקר רובוטיות לירח. זאת, כהכנה לקראת "משימה אנושית נוספת ללבנה בעוד כעשור". יש משהו מאוד מעודד בידיעה החדשותית הזו. נראה, שבניגוד למה שחשבנו – הירח עוד לא בידינו. הגענו אליו, אפילו יותר מפעם אחת – אבל המשימה הזו עדיין לא בכיס. העולם עדיין גדול עלינו, יש לנו עוד הרבה מה לגלות. המרחק החוצה ולמעלה לא יותר גדול מהמרחק פנימה ולמטה. אנחנו עדיין קטנים, ויכולים עדיין לגלות ולחשוף. פתאום ובניגוד לציפיות, יש בכך משהו מרגיע. העולם אינו מאיים עלינו, הוא ממתין לנו.
2. אני מביט מעבר לכתפו של הסטודנט היושב בשורה מתחתיי. עוד אחד שמשחק טטריס. אני בוהה במסך שלו מהופנט. בהדרגה אני שם לב שאני מנסה להרגיש כאילו אני מפעיל את המשחק, באמצעות העיניים. לאט לאט אני מתחיל לראות האם השחקן שמולי פועל באותו אופן כמוני – אם אני מצליח להרגיש שאני הוא זה שמשחק, אנחנו חושבים באופן דומה. אם יש "צרימות" אני מתחיל לנסות ולנתח מהן השגיאות שלו – מה הוא לא רואה, מהן החולשות שלו. הוא פזיז מדי, הוא לא מסתכל על התמונה כולה. אין דרך מהירה יותר לאבחן את זה חוץ מלנסות להעמיד את עצמי במקומו. ועוד מחשבה על הטטריס: אני נזכר איך פעם שיחקתי בזה הרבה. יש שלב אחרי שאתה משחק כבר עשרים דקות שזה מתחיל לשעמם, המשחק אינו נעשה מגוון יותר והפעולות הופכות למכאניות. לפעמים, כך אני זוכר, עשיתי לעצמי חיים קשים בכוונה – הייתי (במודע או לא במודע) שם קוביה במקום הלא מתאים כדי להוסיף קצת אתגר למשחק שלי. לפעמים להפסיד עדיף על פני להיות משועמם.
3. קראתי בעיתון היום ידיעה מדאיגה: משרד הבריאות מזהיר מפני משחות שיניים קולגייט מזוייפות. מי שחושד נדרש לדווח על כך, כיוון שהגיעו אנשים לבתי החולים עם בעיות בחניכיים. כשצחצחתי שיניים היום הצצתי בקופסה. אין סיכוי בעולם שהייתי מזהה אם מדובר במשחה מזוייפת – אני לא יודע איך נראית קופסה מקורית. פתאום הבנתי כמה קל לזייף דברים בעולם הזה. ואז הסתכלתי עכשיו על המורה שלי להיסטוריה דיפלומטית ונזכרתי בשיחה שלנו אתמול בערב. הבנתי שיש דברים בעולם הזה שלמרות הכל אי אפשר לזייף. הראשון בהם הוא ברק בעיניים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה