אמנות רחוב

חבורה של ילדים קטנים עומדים מצופפים ליד קיר, ומעליהם 2 הורים ומדריכה. והיא מדברת בלהט והם משיבים בעניין. והיא מתארת בהתלהבות והם מגיבים בהתרגשות. והיא מצביעה על הקווים והם רואים את הצבעים ואז נוגעים בהם, ומגרדים בהם, ומבינים אותם וסופגים. את הכל - את הציור ואת הכוונה ואת הסגנון והמסרים. ולמרות שהם באמצע הרחוב הם לומדים אמנות מהי, דרך ציור של אומן שבחר לפרסם את היצירות שלו באמצע הרחוב, נטול שומר וזכוכיות וכבוד. רק כך, עם חתימה מעורבלת של זהות בקצה הקיר, ללא כותרת והסבר. 

המבט הראשון מתקומם - מדוע לבזבז כך לילדים את הזמן. הרי כל כך הרבה מה לראות במסדרונות הממוזגים. מה פשר הבחירה לסייר איתם כך, קהל שבוי, בין פיתולי הסמטאות.

המבט השני מבין, והשלישי כבר אוהד. 

מבינים ילדים? אמנות זה לא רק במוזיאון. ותרבות יכולה להיות גם כשחוצים את הכביש. וצדק יכול לפגוש אתכם גם בחנות. ומשמעת יש גם בבית. יצירתיות מתאימה גם לשעורי הבית במתמטיקה. חופש זה משהו שאפשר לקחת גם כשלא זזים מהמקום. אמת היא מושג צבעוני, לא אפרפר. סודות אפשר לגלות גם לעצמכם. מוזיקה היא כמו חלון, עניין של השקפה, אפשר לפתוח כדי לתת לרוח להיכנס, צלילים כמו מספרים יכולים להתחבר ולהתחלק במליון דרכים, ואף פעם לא יחסר.

אתם רואים, ילדים? הציור הזה נמצא בחוץ, על קיר. כולם רואים, אבל כל אחד מבין לבד. אולי יבוא מישהו יום אחד ויגיד לכם שהקשקוש הזה על הקיר הוא בכלל לא אמנות. תשיבו לו, בבקשה, שזה גם בכלל לא קיר. אין קירות בעולם בו ראוי שתגדלו.