כשממליצים למישהו על ספר, אז לפעמים הוא שואל על מה זה. ואני מסרב לענות ולפעמים מתעקשים. ומסבירים שבלאו הכי אפשר לקרוא את הכריכה האחורית. אבל כשאני מחזיק ספר אני אף פעם לא הופך ומסובב. מעדיף לתת לו להפוך ולסובב אותי. לא שואל ולא עונה על מה זה.
ולפעמים שואלים גם על סרטים או הצגות, וגם אז לא משתף פעולה. לך לראות, אני מציע, וחוזר לשתוק. כי מה הטעם ללכת לסרט כשאתה כבר יודע על מה זה? טעם מוכר. נעים בתחילה, משעמם בהמשך, מריר לבסוף.
וכשנשאל: איך אפשר ללכת לראות בלי לדעת על מה זה? אני לא מבין. הרי כך התגלה העולם. ואם היה גלוי מראש, ספק אם היו נוצרים בו חיים של ממש, כאלה שיצרים ואהבה מהתלים בעורקיהם.
ולפעמים מגיעה שיחה ממספר לא מזוהה, ואני לא יודע מי ועל מה, וחושש לענות. בהחלטה שאולי אי אפשר למות ממנה, אבל גם לא להיות בה. כי אולי בצד השני של הקו יש.
והוא יבהיר על מה זה הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה