כשהייתי קטן, שאלתי את אמא שלי: "למה תמיד נוסעים בטיול מאורגן?".
והיא השיבה במשפט שנחרת עמוק, מתחת לעור: "בטיול מאורגן מספיקים יותר".
ואני האמנתי, והפנמתי ויישמתי. ומאז ידעתי שאם רוצים למצות את כל הזמן שיש כדי לתכנן. ואם רוצים לראות כמה שיותר נופים מוטב להתארגן בהתאם. ואם מבקשים להמנע מבזבוז מיותר של דקות מוטב להתחייב לתכתיבי השעון נכון לחקוק לוחות זמנים על אבן, ולחצוב בהן התחייבויות, ולסתת מהם סלעים גדולים שאין להזיזם, ולכבדם מפאת כובד משקלם הרובץ על הנשימה, המבקשת להספיק גם את התחנה הבאה, ומשם אל המנוחה הקצובה, שבסופה תנועה ממוכנת.
כי בתור ילד, מי יכול היה להעלות על הדעת, שהמסלולים הכי מסוכנים יכולים לחכות לך בבית, מתחת לאף.
ומי יכול היה לדמיין, שאין דבר יותר בזבזני מלהיות מאורגן, שהדייקנות הזו שגויה, מעוותת, מטעה.
ובעצם, אולי רק ילדים יכולים לדעת. שההספק הכי גדול הוא כשמתמידים בשביל שאינו מסומן, בשביל עצמך. שהנופים הידועים נשקפים למאורגנים, אך הנופים הקסומים באמת ממתינים לנועזים, נטולי השעון והמפה.
כי אם כבר לקצר את הדרך, מוטב לעשות זאת עם כנפיים.
בסוף המסלול, במבט היגע לאחור, יש שיחשבו כמה הספיקו.
ויש ילדים שיימנעו מכך,
רק יסירו סנדלים מאובקים,
ישקעו לאחור בשלווה,
ויתענגו על ליטופיו המרגיעים של העולם, מסתובב בבטחה, מונח בכיסם.
והיא השיבה במשפט שנחרת עמוק, מתחת לעור: "בטיול מאורגן מספיקים יותר".
ואני האמנתי, והפנמתי ויישמתי. ומאז ידעתי שאם רוצים למצות את כל הזמן שיש כדי לתכנן. ואם רוצים לראות כמה שיותר נופים מוטב להתארגן בהתאם. ואם מבקשים להמנע מבזבוז מיותר של דקות מוטב להתחייב לתכתיבי השעון נכון לחקוק לוחות זמנים על אבן, ולחצוב בהן התחייבויות, ולסתת מהם סלעים גדולים שאין להזיזם, ולכבדם מפאת כובד משקלם הרובץ על הנשימה, המבקשת להספיק גם את התחנה הבאה, ומשם אל המנוחה הקצובה, שבסופה תנועה ממוכנת.
כי בתור ילד, מי יכול היה להעלות על הדעת, שהמסלולים הכי מסוכנים יכולים לחכות לך בבית, מתחת לאף.
ומי יכול היה לדמיין, שאין דבר יותר בזבזני מלהיות מאורגן, שהדייקנות הזו שגויה, מעוותת, מטעה.
ובעצם, אולי רק ילדים יכולים לדעת. שההספק הכי גדול הוא כשמתמידים בשביל שאינו מסומן, בשביל עצמך. שהנופים הידועים נשקפים למאורגנים, אך הנופים הקסומים באמת ממתינים לנועזים, נטולי השעון והמפה.
כי אם כבר לקצר את הדרך, מוטב לעשות זאת עם כנפיים.
בסוף המסלול, במבט היגע לאחור, יש שיחשבו כמה הספיקו.
ויש ילדים שיימנעו מכך,
רק יסירו סנדלים מאובקים,
ישקעו לאחור בשלווה,
ויתענגו על ליטופיו המרגיעים של העולם, מסתובב בבטחה, מונח בכיסם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה