יום שני, 8 בדצמבר 2014

מה שהוא צריך

כשהיה עוד ילד וסערה בו נפשו, ייעצו לו המבוגרים להשקיט יצריו ולשוב אל התלם החמים. לא נאה לילד להשתולל כך, הם הטיפו. והוא, התנער בבוז נעורים שלא פסח ממנו מעולם ושב לנפתולי דמיונו. שקט ושלווה.. דימה לעצמו בכעס. זה מה שאני צריך עכשיו?

ולאחר מכן ביקש להאיץ את קצב מסעותיו ולהדביק צלליתו במרוצה. אחריה, טיפס אל ההרים. ביקשה נפשו לכבוש את הפסגות ולזנק מצמרתן לעבר יעדים חדשים. ייעצו לו סובביו וחבריו לנוח מעט. לעצור את המרדף, להתיישב במקום מבטחים. אך הוא, בערה בו תשוקתו אל מחוזות הלא נודע. זה מה שאני צריך עכשיו? להתיישב? דבק בעמדתו ורקם מזימות חדשות.

ובלילה אחד, בין מרדף למארב, עצרו הוא ולבו למראה ירח בשמיים. הייתה הילתו עגולה ומבטו חיוור וכוונותיו כנות. בפשטותו הנוגה ללב, הזכיר לו הירח חיוך, שפגש פעם במקום אחר, ופיזר לכל עבר קמצוץ תום אמיתי. מהסוג הממיס את השכבות העקשניות ביותר של אכזריות וספקנות שדבקו בעורו לאורך מסעותיו.

ניצבו זה מול זה, הוא והירח, ברגע אחד של שתיקה. ומילאה התמימות בצנעתה את החדרים הסדוקים שעוד נותרו בליבו הפעור. ידע אז, כי זה מה שכל-כך חסר בימיו הקרירים. זה בדיוק מה שהוא צריך. זה מה שהוא צריך.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה