בבוקר, היה מצבו של הספוג מעורפל למדי. אף כי היה סחוט, מעייפות ומנוזלים, חש כיצד כל הטיפות האכזריות נספגו בבשרו הגס, בעורו המחוספס, מחלחלים בו מחשבות רעות ונדודי שינה. מבחוץ, היה נראה מלא וגדוש, אך מקרוב התבלטו החורים הקטנים שגילו עד כמה ריקני היה בתוכו.
הקפדתו על הניקיון לא עניינה איש. גם לא יעילותו המוכחת. מדי ערב היה מהרהר ביום המחר, תוהה האם סוף סוף ימצא דלי לנוח בו.
עד אז, המשיך לאגור ולספוח. התמלאו סדקיו נוזלים רעילים שהקשיחו את קליפתו. לפעמים בחלומות דמיין כיצד הוא סופג לעצמו את כל העולם כולו. ובבוקר, כשהתעורר מהזיותיו, התפכח הספוג. נזכר שהוא בעצם סמרטוט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה