מה כבר אפשר ללמוד מסרטון הדרכה בטיסה? מה אפשר לקחת ממנו לחיים האמיתיים? הרי בחיינו אין נתיבי יציאה פשוטים, מוארים וזמינים. אין משענות ראש צמודות שניתן להטות ולכוון. לא תמיד ינשוב מעלינו מיזוג. לא תשמענה הנחיות ולא יינתנו הסברים. איננו מוקפים צוות אוהד ותומך. הנחיתה הבטוחה אינה מובטחת. ההמראה מובטחת עוד פחות. אין מפה שמתריעה בפנינו כשאנו חוצים את הגבול. אי אפשר להירדם ולהפעיל טייס אוטומטי. אי אפשר לשקוע בחלומות ובאותו זמן להתקדם. אי אפשר לרחף באוויר נטולי מטענים. אי אפשר. אין מה ללמוד מסרטון הדרכה בטיסה.
מלבד, פרט אחד קטן, שמעטים מבחינים בו. רגע לפני שמניחה האם את מסיכת החמצן על בנה, היא מצווה לעזור לעצמה לנשום. הסרטון הכל כך מתחשב הזה מטיף למעשה אנוכי, כמעט זדוני. אמא יקרה, פעלי בניגוד לאינסטינקט הטבעי שלך. דאגי לעצמך תחילה. העדיפי את עצמך. אחרת, את עלולה לפגוע בשניכם.
כי אם לא תנשמו, לעולם לא תוכלו לסייע לאחר לנשום. אם לא תגרמו לעצמכם לחיות, לעולם לא תוכלו לתת חיים. אם לא תשמעו את הלב שלכם, אם לא תגעו בנשמתכם באומץ, ברחמים, באמת - לעולם לא תצליחו לגעת באחרים. לעולם לא תצליחו לחבק ללא מורא, ללא עכבות. יש לכם כל כך הרבה מה לתת ולחלק, אך לא יהיה לכל זה ערך אם לא תתייצבו ראשונים בתור החלוקה. זו לא סתם מסכת חמצן. זו האמת המזוקקת והנועזת של החיים שלכם.
מה כבר אפשר ללמוד מסרטון הדרכה בטיסה? לא הרבה. פרט לחוק הראשון והיחיד של האהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה