השנה, כך מלמדים המספרים, כתבתי קטע חדש כל 2.28 ימים. אך המספרים אינם מלמדים מה קרה לכל הטקסטים שלא נכתבו, או שנכתבו ונמחקו, או שנשמרו בלב ולא בראש, או שהומרו לתמונות שנחזו בעיניים רגע לפני השינה או אחריה. המון מילים טובות, חזקות, מרגשות, אינן נלמדות במספרים. שברים מילוליים, משוואות רגשיות, צירים שנחתכו.
השנה, כך מלמדים המספרים, אני כבר בן 31. וזהו גיל מכובד ורציני ובוגר ועשיר בציפיות וכוונות. אך המספרים אינם מלמדים דבר על המסעות שנאספו במהלך השנים ובעיקר על אלה שלא התקיימו. כי הגיל, מטבעו, מאוד טבעי, מאוד קיים, מאוד נוכח. אבל החיים, מגדירים את הטבע מחדש, נוכחים רק לפעמים, קיימים למי שחפץ בהם באמת.
מאיר שלו כותב בספרו שמורה לתנ"ך עדיפה על מורה למתמטיקה. כי בחשבון אחד ועוד אחד זה תמיד שניים, ואף פעם לא יבינו המספרים איך שניים הופכים לבשר אחד. זו אקסיומה שאינה מתקבלת על הדעת. רק על הלב היא מתקבלת, בחום ובאהבה, ועם זר שושנים סגולות. מהסוג שאפשר לקמט ולא לכמת. כמו הסוג שלנו, שאפשר לספר ולא לספור, שאפשר לחבק ומסיבה נסתרת מהדעת זה נעשה לעיתים כל כך רחוקות.
