דרושים

למשרד צעיר ותוסס המעסיק עורכי דין ואנליסטים במשרות מרתקות ורווחיות מאוד, דרושה פקידה.
לתזמורת פילהרמונית חדשה מרובת נגנים מן השורה הראשונה דרושים נגנים לשורות האחוריות.
לפרוייקט נועז בתחום הציונות דרושים כותבי פזמוני זכרון. עדיפות לבעלי ניסיון בטקסים ודמעות.
לחבורת מקבלי החלטות דרושים נוטלי אחריות. רק על השגויות. לא בשבת.
לפרוייקטי מגורים חדשים ברחובות חובבי ציון ונצח ישראל דרושים קניינים עשירים מחו"ל.
לחברת הבטחה דרושים מקיימים.
משרד אדריכלים ומשרד הרווחה מחפשים חסרי בית.
משרד התיירות ומשרד החקלאות ומספרה חדשה במרכז מחפשים צעירים המתעניינים בשורשים.
לחומוסיית אבו שכרי המקורי דרושים מלצרים. אחרי צבא.
לקבוצה מאורגנת של מאחרים דרוש שעון דובר. שעות עבודה גמישות.
אדם מחפש משמעות. ניתן לשלוח קורות חיים והמלצות.
חברת איפור חדשה מחפשת אנשים צבועים ובעלי פרצוף כפול.
למסעדה חדשה דרושים משקיעים שבעים.
לחברת נעלי ספורט דרושים ילדים רעבים.
לעיתון חדש ומהימן דרוש פטרון פוליטי.
לפטרון פוליטי דרוש עיתון.
לעיתון וותיק דרושות חדשות טובות.
משרד קבלה בקופת חולים מחפש היפוכנדרים למשרה מלאה. תנאים טובים למתאימים.
משרד עורכי דין מחפש סכיזופרנים.
יצרני חלונות מחפשים קלסטרופובים.
לבני אדם דרושים מודעות דרושים. כדי שידעו שכולם עדיין מחפשים.
לכותב בלוג דרוש סיום חזק.

כי מאפור באנו

האנשים שביצעו את הזוועות האלה, מה היה טבעם? מה היה צבעם? האם שקדו עם שחר על השחזת להבים אדומים, התקשטו במזימות שחורות? האם בערה שנאתם היוקדת בגווני תיאוב, האם התפשטה אדישותם המפלצתית כעננת חימה?

לא. קראו את יומניהם. הביטו על התמונות, שלהם ושל המשפחות שלהם. הביטו להם בעיניים ושמעו איך הם דיברו, איך שרו. בסך הכל חבורה אדירה של אנשים אפורים. שקמו בבוקר לעבודה ובערב סעדו בבית. שהביטו על המציאות כשגרת הכרח. שהאמינו שכל יום קשה מגיע לסופו, שהעולם שותק בהבנה. אפורים להחריד, אפור משתק ומקומם, אפור מכעיס ומטריף את הדעת ומבלבל ומסחרר. כמו שמעולם לא חזיתם והרגשתם אפור בעבר. כמו שהאפור בעצמו לא ידע כמה רוע הוא יכול לאחוז בין כנפיו הערפיליות.

השבוע היו השמיים אפורים, בעיתוי מצמרר. לא רק להזכיר לנו אותם. מיטיבי הראות יכלו להבחין בשאלה הצורמת שבקעה בעננים לעברינו. האם גם אנחנו אפורים לפעמים. מה עשוי לקרות תחת ידינו כשמבטינו אפרפר וקהה. מי משלם את מחיר היותנו אפורים. כי מאפור באנו, ולאן נלך?

אתה ממשיך

כמו מפליג מנוסה בספינה, מתמרן במהירות בין גלים ועוקף מכשולים, אך ממעוף הציפור מסעו ישר ונחוש.

כמו נווד המשרטט קו חיים בחול זהוב, ממיר אובדן דרכו במציאת תקוותו, ממלא פיו זכרונות יבשים של מים.

כמו השביל בו לא בחרת, זוהר ונוצץ ומבטיח, ומחביא תחת הילתו קנאה דואבת באפיקים הטורדניים הנפרשים תחת רגליך.

כמו ענן נוצה בשמיים אפורים. בוהה בבהיות החולמניים. תלוי כמותם בכל משב רוח תועה.

כמו מחוג מתוסכל הנע במעגלים. לכוד במחול עמלו. נתון לסמן לעד בזרועותיו את חסכונותיו המידלדלים.

כמו חלום מטלטל ומפתיע שנוסק מעלה ומפילך חסר כל על קרקע יציבה מדי.

כמו ציר הזמן שהמספרים חרוטים בו בציפורני יגעים.

כמו קו האופק העובר דרך אינספור נקודות שטרם הבנת.

כמו שיר של הביטלס. שפעם אהבת את עצמך מקשיב לו.

כן, כמו שיר של הביטלס. ככה אתה, ממשיך.

כאילו שיש לך בכלל ברירה.

למרות-ש

איש בחולצה קצרה ניגש אל לוח המודעות שמחוץ לבית הקפה ותולה שם שלט קטן. שחור ולבן, מודפס בכתב קטן. וזה למרות שגשם זלעפות בחוץ. ולמרות שיש שלטים גדולים וצבעוניים יותר. ופייסבוק ופרסומות באינטרנט.

אנשים הולכים מחובקים ברחוב, מחייכים. והם הולכים לאט וגם אם ממהרים אינם מפגינים זאת. ולעיתים עוצרים ליד נגן רחוב ומכבדים את שיריו. וכך נעמדים יחד לדקות פז באמצע השדירה. למרות שהזמן אוזל והוא שווה כסף. ולמרות שמישהו וודאי ממתין למישהו איכנשהוא. ושלמרות שאין לכך חשיבות כבר מאוחר.

שני אנשים שאיני מכיר פנו אליי ברחוב וביקשו שאוריד את האזניות. הם התעניינו במשהו, שאלו בנימוס של מכרים. למרות שזה לא נהוג ולמרות שזה קצת מוזר.

וילדה קטנה אחת רואה לראשונה את אחותה שזה עתה נולדה, מצביעה וקובעת: זאת אחותי. ואחר כך היא תחזור ללא הפסקה על השם שלה. ותסביר שזה כדי שהיא לא תשכח אותו אף פעם.

ולמרות שזה לא קשור,
ולמרות שזה קטן,
ולמרות שזה חולף,
דאך הנקודות האלה עובר קו, זוהר ומבטיח.