קצין אמריקני בכיר בשם סטוקדייל נפל בשבי בזמן מלחמת וייטנאם, ושוחרר לאחר 8 שנים. זכרונותיו הפכו מקור השראה לרבים, בעיקר משום שתיעדו את דרכי הישרדותו לאורך שנות השבי, חרף יותר מ-20 פעמים בהם עבר עינויים קשים. האופטימים לא שרדו, הסביר. רק אלה שהיו ריאליסטיים והבינו את גודל המאבק, את ההכרח בהמשך הלחימה העיקשת למען הסיכוי שעוד נחיה. גם בסיפור היהודי יש סיפורים כאלה, והמפורסם בהם הוא ויקטור פרנקל. עוצמת האמונה והנחישות להמשיך חזקה יותר מזוועות החיים, כוחן להניב באדם תעצומות נפש שיגברו על צללי המוות. האם חייב להאמין שהוא בקרב הישרדות כדי לגייס את כל כוחותיו הפיזיים והנפשיים למען המערכה, להוציא מתוכו יותר ממה שחשב שיש שם מלכתחילה.
וגם מדינות, כך מספרים לנו, כמו אנשים, עשויות להימצא בקרבות הישרדות שיכריע את גורלן. וגם בחייהן, כך אומרים, יש רגעים בהם נכון להתגייס באופן שלם מבפנים, ולהבליט את התעצמות הפנימיות ביותר, ולהרים מבט ולמתוח גב, ולצעוד במודע אל עבר האתגרים המבקשים להחליש את הדבקות והאמונה. מדינות הן כמו אנשים, מספרים לנו. גם הן נדרשות להילחם על גורלן ולא לתת לאחרים להכתיב את העתיד. הן מחוייבות לעבר שפוסע כבמצעד צבאי ברחובות ההווה בדרך לנצחון גיבורים במערכה על העתיד.
אלא שמרבית האנשים הרי לא יתמודדו בקרב הישרדות. ואף כי יחשבו כך, יחיו חיים שגרתיים. ואמונתם בכך תכוון ליעדים אחרים, לגייס את הכוחות הפנימיים כדי לא להירדם. לרומם את כנפי הדמיון כדי להפיג את השעמום. ואם מרבית האנשים אינם כאלה, וודאי גם מדינות. שרובן אינן נאבקות על קיומן וגורלן אינו מוטל בספק. גם אם יש מי שטוען כך.
כי אם המאבק הפרטי על הישרדות אינו אלא מזימה לפעמים, קל וחומר כי מאבק ההישרדות הלאומי אינו אלא תכסיס. ולעיתים יש המנהלים קרב הישרדות פרטי ומבכרים לטעון כי את מאבק קיומה של המולדת הם מנהלים. אך אין קיום, ואין חשש, ואין מלחמה. רק הישרדות ושעשועים, שעשועים והישרדות. מופע הרחוב הקוסם לכל עובר אורח, שחלף ברחוב ופיהק לעצמו גורל.
