כל הנחלים שחצו את הדרכים שלא בחרת ונתמלאו דמעות חרטתך והרטיבו את ידיך הקפוצות שביקשו לבלום את מחול המחוגים ונשפכו על התכניות העמוסות לעייפה שניסחת בזמן שצחק לך האלוהים והתפתלו בין השורות שם הטמנת את האמיתות אותן נכלמת להגיד והשקו רגשי קנאה מייסרים בכאב מיותר מאין כמותו ושיקפו בפניך בבואתך הגשמית האנושית מדי וכיבו להט סקרנות בזרמי חשמל נחושים וסחפו מטעני עבר צורבים במורד התוואי והציפו פנינים ששקעו לתחתית הנשייה והתייבשו תחת שמש יוקדת בשלהי קיץ שחון וסערו במבול רגשותיך ופעמו בחלומותיך ונאלמו בשתיקותיך ושחקו בעננים. כל הנחלים זרמו לים. ואתה, יושב מולו, טרוד ומכונס, ופתע קם. הולך. לא לך שלוות הים הארור הזה. שישאו גליו את מי שיכול לשאתם חזרה, לנשום את הרוגע הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה