איש בחולצה קצרה ניגש אל לוח המודעות שמחוץ לבית הקפה ותולה שם שלט קטן. שחור ולבן, מודפס בכתב קטן. וזה למרות שגשם זלעפות בחוץ. ולמרות שיש שלטים גדולים וצבעוניים יותר. ופייסבוק ופרסומות באינטרנט.
אנשים הולכים מחובקים ברחוב, מחייכים. והם הולכים לאט וגם אם ממהרים אינם מפגינים זאת. ולעיתים עוצרים ליד נגן רחוב ומכבדים את שיריו. וכך נעמדים יחד לדקות פז באמצע השדירה. למרות שהזמן אוזל והוא שווה כסף. ולמרות שמישהו וודאי ממתין למישהו איכנשהוא. ושלמרות שאין לכך חשיבות כבר מאוחר.
שני אנשים שאיני מכיר פנו אליי ברחוב וביקשו שאוריד את האזניות. הם התעניינו במשהו, שאלו בנימוס של מכרים. למרות שזה לא נהוג ולמרות שזה קצת מוזר.
וילדה קטנה אחת רואה לראשונה את אחותה שזה עתה נולדה, מצביעה וקובעת: זאת אחותי. ואחר כך היא תחזור ללא הפסקה על השם שלה. ותסביר שזה כדי שהיא לא תשכח אותו אף פעם.
ולמרות שזה לא קשור,
ולמרות שזה קטן,
ולמרות שזה חולף,
דאך הנקודות האלה עובר קו, זוהר ומבטיח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה