בקומה הראשונה גר היסטוריון, לא משנה מאיזו מדינה. ובדירת הגן שלו עדר ושתל וחפר מדי יום, ובלילות היה יושב בחצר, מעשן מקטרת, וחוכך בסיפורי זכרונותיו. את קירות ביתו ריצף מזכרות מרחבי עולם, רהיטים ופסלים ותמונות. ואת מדפי ספריו המאובקים אף פעם לא ניקה וניגב, והותירם לספוג את ריחות הזמן. שעונים לא אהב. הזמן, כך חשב, לא ראוי שיימדד על פרק ידו, כי אם מפרקי ספריו. ואלה נערמו בערימות גדושות על שולחן עבודתו. תקופות נוספות תכופות, ומלאכת תיעוד הזמן לא תתום לעולם. עד יתום זמנו.
בקומה השנייה גר עיתונאי, לא משנה מאיזו עיר. מאחורי תריסים מוגפים מצא עצמו מכור למסכים, בכל הגדלים ומכל הסוגים. ומתוך הקירות בקעו צפצופים וצלילים שבישרו על רסיסי מידע מתבזר. בודד היה, ובהיעדר אורחיו, היה משועבד לעורכיו, ועשה יום וליל לרצותם. ומכותרת לכותרת, מצא עצמו שחוק מילים ונטול תכנים. אך ידע בכל רגע נתון מה מתרחש ומה קורה ולאן הדברים מתקדמים. בכל נושא ועניין, למעט עצמו. 43דיווחיו הפכו אותו עייף וטרוד. דירתו הפכה עבורו מקלט. משרדו, מפלטו, קברו.
ובקומה השלישית גר פילוסוף, לא חשוב מאיזה מוסד. כך אומרים לפחות, שכן מעטים שחזו בו. אך הוא חזה בכולם, ממרפסת ביתו בקומה העליונה. אך ברוב המקרים הביט למרחק, אל אופק הים, או בלילות הישיר מבט לכוכבים. חיפש רמזים במשב הרוח, בצמרות העצים. ומול מיטתו תלה מראת עץ גדולה. העדיף להירדם תוך בהייה בעיניו שלו, לחפש גם בהם סימנים של בריאה.
ובאחד הימים הגיעה משלחת מכובדת אל הבית, תרה אחרי שמועה כי בין הקומות חבוי אדם שכשרונותיו יקרים מפז, תבונתו מופלאה וחושיו חדים. כשכבר כמעט אמרו נואש, הופתעו לגלות את מקור מסעם. ממרחקים הגיעו כדי לפגוש בנער המעלית. החולף בין הקומות, אורח לרגע. הוא שידע ללחוץ על הכפתורים הנכונים. לנוע בזמן.
בקומה השנייה גר עיתונאי, לא משנה מאיזו עיר. מאחורי תריסים מוגפים מצא עצמו מכור למסכים, בכל הגדלים ומכל הסוגים. ומתוך הקירות בקעו צפצופים וצלילים שבישרו על רסיסי מידע מתבזר. בודד היה, ובהיעדר אורחיו, היה משועבד לעורכיו, ועשה יום וליל לרצותם. ומכותרת לכותרת, מצא עצמו שחוק מילים ונטול תכנים. אך ידע בכל רגע נתון מה מתרחש ומה קורה ולאן הדברים מתקדמים. בכל נושא ועניין, למעט עצמו. 43דיווחיו הפכו אותו עייף וטרוד. דירתו הפכה עבורו מקלט. משרדו, מפלטו, קברו.
ובקומה השלישית גר פילוסוף, לא חשוב מאיזה מוסד. כך אומרים לפחות, שכן מעטים שחזו בו. אך הוא חזה בכולם, ממרפסת ביתו בקומה העליונה. אך ברוב המקרים הביט למרחק, אל אופק הים, או בלילות הישיר מבט לכוכבים. חיפש רמזים במשב הרוח, בצמרות העצים. ומול מיטתו תלה מראת עץ גדולה. העדיף להירדם תוך בהייה בעיניו שלו, לחפש גם בהם סימנים של בריאה.
ובאחד הימים הגיעה משלחת מכובדת אל הבית, תרה אחרי שמועה כי בין הקומות חבוי אדם שכשרונותיו יקרים מפז, תבונתו מופלאה וחושיו חדים. כשכבר כמעט אמרו נואש, הופתעו לגלות את מקור מסעם. ממרחקים הגיעו כדי לפגוש בנער המעלית. החולף בין הקומות, אורח לרגע. הוא שידע ללחוץ על הכפתורים הנכונים. לנוע בזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה