מקדמת דנא, נהוג לפתוח בהתחלה. כך לימדו אותנו החיים, התנ"ך, סדרי העולם. אחד השיעורים הראשונים אותם לומד אדם בחייו הוא סדר הפעולות ההגיוני והטבעי בחיים, הנולד מהראשית וקמל באחריתו. אלא שלאחרונה אני חש צורך עז לערער על הנחת היסוד הקמאית הזו ולהציע חלופה גם עבור ברירת המחדל המושרשת הזו. כמרצה, הסברתי פעמים רבות לחניכים כי כל תכנון פרוייקט ("גאנט") הנערך באופן מקצועי מתחיל דווקא מהסוף להתחלה. קודם כל צריך לראות את הפרוייקט הגמור, לדמיין אותו בעיני רוחנו קורם עור וגידים, ואז להתחיל להניע את גלגלי השעון אחורנית, תוך תכנון שלבי התקדמות בסדר הפוך. ואולם - אף שידעתי לטעון ולהציג זאת באופן משכנע בהרצאות, לא תמיד השכלתי ליישם זאת בחיים האמיתיים, שהוסיפו לנוע כסדרם - עם ובקצב תנועות השעון.
בשבוע החולף קיבלתי מספר תזכורות לצורך לבחון מחדש את הקדמת הסוף להתחלה. התובנה הראשונה האירה בי בעת סיכום ספר לימודים נוסף המופיע בסילבוס המתארך של אחד הקורסים. לאחר שסיימתי לסכם את המאמר צמחה בי התובנה, כי יכולתי לסכמו ביעילות ובמהירות רבה יותר אם רק הייתי פותח בסיכום. הרי בפסקה החותמת של המאמר חזר המחבר על עקרונותיו המרכזיים של המאמר, באופן המתומצת והחד ביותר. אם רק הייתי קורא קודם כל את הפסקה הזו, ואז עובר על המאמר מראשיתו - יכולתי לצקת את שלל הפרטים והעובדות בתוך המסגרת המלוטשת שנפרסה בפניי הפסקה האחרונה. אין ספק כי שיטה זו יכולה הייתה להיות נוחה יותר עבור סיכום המאמר, ואולי גם עבור כתיבתו.
הוכחה נוספת התרגשה בי השבוע, כאשר נכחתי בפעילות התנדבותית של עמותת "שכן טוב" בבית הכרם בירושלים. הפעילות הייתה מוצלחת במיוחד, מרגשת ומושקעת, ובמסגרתה נדמה היה כי המתנדבים והאחרים נהנים באותה המידה, משמחים זה את זה. היה זה יום ארוך במיוחד, שכלל עיסוק רב בענייניה הכספיים של העמותה. פתאום הוארו כולם בצבע שונה, בגוון נעים ומספק. קולות השמחה של הילדים הם שהיו צריכים להנחות אותי במהלך היום כולו, מצ'ק לצ'ק, ובעת תחשיבים תקציביים. התוצר הגמור נכון שילווה בכל רגע נתון את העשייה המתיימרת בסופו של דבר להוליך אליו. לא רק כדי לסבר את האוזן ולהמריץ את העוסקים במלאכה, כי אם גם לשמש כל העת כתמרור דרך, המכוון את המתכננים אל יעדם הנכסף בדרך הנבונה והמדויקת ביותר.
על הדוגמה השלישית אני מנוע מלספר, שכן היא נוגעת לסוגיות בטחוניות רגישות. כל שאוכל להעיד הוא, שיש במדינת ישראל אנשים שעושים ימים כלילות עבור שלומה ורווחתה של המדינה. אנשים אלה, חלקם חברים שלי לובשי מדים, לעולם לא יזכו בהערכה ובהוקרה מצד חבריהם וקרובי משפחתם, שפעולתם תיוותר לנצח עלומה בעיניהם. ואולם לפעמים, כפי שארע השבוע, פירות עשייתם מבשילים בעת המתאימה, מזכים את השותלים בגמול הולם על עמלם הסיזיפי. לפתע כל העשייה נראית מובנת יותר, מוצדקת והוגנת. המפעל הזה מביא לרווחים עבור כולם, והעובדים בו שלמים עם עבודתם וגאים בה. גם אם אין תגמול הולם על שעות נוספות.
כביכול אין כל חדש במילים העמומות שאני מפזר כאן. גם בעבר דובר רבות וארוכות על הצורך לעבוד מכווני מטרה ויעד, ולראות לנגד העיניים כל העת את הייעוד והחזון. ואולם, הפעם אני מנסה להציע שיטה מורכבת ומתוחכמת יותר. המחשבה הלינארית היא ציות עיוור לחוקי הזמן, והיא מכתיבה גם דפוסי עשייה וניתוח לינאריים דטרמיניסטיים ועקביים. אלא שההישגים האמיתיים מגיעים פעמים רבות לידיהם של אלה המצליחים לנצח את מחוגי השעון. אלה המעיזים להתבשם בהצלחה עוד טרם שהתרחשה, ומשתמשים בה כדי להמריץ את כוחותיהם ולחדד את התכנון והדרך. אותם מתי מעט המצליחים להניב תהליכי למידה יעילים יותר, שאינם נופלים שדודים למול תכתיבי זמנים מסודרים, המצליחים לעצב בעצמם את הגבולות המחייבים.
ושוב אני חוזר להתבונן על החיים, נטוע המחשבות החדשות. הדרך הקלה ביותר לעבור ולחוות אותם היא לעקוב אחר קצב התקדמותם הלינארי, אולם זו איננה בהכרח הדרך הנכונה. אולי נכון לחשוב פעם נוספת ולהיזכר שהסוף קרוב ונגיש ממה שנדמה. אם כך, הרי שאת עדנת הזקנה אפשר להתחיל לממש כבר היום, את חווית הגמלאות וההתרפקות אפשר לצבור עכשיו ואת הירושה החומרית והרוחנית ניתן להתחיל לחסוך כרגע.
הזמן הכרונולוגי הוא נתון, חשוב ומשפיע, אך הוא בלתי מחייב. רובינו אזוקים ביד שמאל למחוגים, אבל לימיננו ממתין כל הזמן שבעולם. נעשה בתבונה ובאומץ, אם ננהל אותו כרצוננו.
בשבוע החולף קיבלתי מספר תזכורות לצורך לבחון מחדש את הקדמת הסוף להתחלה. התובנה הראשונה האירה בי בעת סיכום ספר לימודים נוסף המופיע בסילבוס המתארך של אחד הקורסים. לאחר שסיימתי לסכם את המאמר צמחה בי התובנה, כי יכולתי לסכמו ביעילות ובמהירות רבה יותר אם רק הייתי פותח בסיכום. הרי בפסקה החותמת של המאמר חזר המחבר על עקרונותיו המרכזיים של המאמר, באופן המתומצת והחד ביותר. אם רק הייתי קורא קודם כל את הפסקה הזו, ואז עובר על המאמר מראשיתו - יכולתי לצקת את שלל הפרטים והעובדות בתוך המסגרת המלוטשת שנפרסה בפניי הפסקה האחרונה. אין ספק כי שיטה זו יכולה הייתה להיות נוחה יותר עבור סיכום המאמר, ואולי גם עבור כתיבתו.
הוכחה נוספת התרגשה בי השבוע, כאשר נכחתי בפעילות התנדבותית של עמותת "שכן טוב" בבית הכרם בירושלים. הפעילות הייתה מוצלחת במיוחד, מרגשת ומושקעת, ובמסגרתה נדמה היה כי המתנדבים והאחרים נהנים באותה המידה, משמחים זה את זה. היה זה יום ארוך במיוחד, שכלל עיסוק רב בענייניה הכספיים של העמותה. פתאום הוארו כולם בצבע שונה, בגוון נעים ומספק. קולות השמחה של הילדים הם שהיו צריכים להנחות אותי במהלך היום כולו, מצ'ק לצ'ק, ובעת תחשיבים תקציביים. התוצר הגמור נכון שילווה בכל רגע נתון את העשייה המתיימרת בסופו של דבר להוליך אליו. לא רק כדי לסבר את האוזן ולהמריץ את העוסקים במלאכה, כי אם גם לשמש כל העת כתמרור דרך, המכוון את המתכננים אל יעדם הנכסף בדרך הנבונה והמדויקת ביותר.
על הדוגמה השלישית אני מנוע מלספר, שכן היא נוגעת לסוגיות בטחוניות רגישות. כל שאוכל להעיד הוא, שיש במדינת ישראל אנשים שעושים ימים כלילות עבור שלומה ורווחתה של המדינה. אנשים אלה, חלקם חברים שלי לובשי מדים, לעולם לא יזכו בהערכה ובהוקרה מצד חבריהם וקרובי משפחתם, שפעולתם תיוותר לנצח עלומה בעיניהם. ואולם לפעמים, כפי שארע השבוע, פירות עשייתם מבשילים בעת המתאימה, מזכים את השותלים בגמול הולם על עמלם הסיזיפי. לפתע כל העשייה נראית מובנת יותר, מוצדקת והוגנת. המפעל הזה מביא לרווחים עבור כולם, והעובדים בו שלמים עם עבודתם וגאים בה. גם אם אין תגמול הולם על שעות נוספות.
כביכול אין כל חדש במילים העמומות שאני מפזר כאן. גם בעבר דובר רבות וארוכות על הצורך לעבוד מכווני מטרה ויעד, ולראות לנגד העיניים כל העת את הייעוד והחזון. ואולם, הפעם אני מנסה להציע שיטה מורכבת ומתוחכמת יותר. המחשבה הלינארית היא ציות עיוור לחוקי הזמן, והיא מכתיבה גם דפוסי עשייה וניתוח לינאריים דטרמיניסטיים ועקביים. אלא שההישגים האמיתיים מגיעים פעמים רבות לידיהם של אלה המצליחים לנצח את מחוגי השעון. אלה המעיזים להתבשם בהצלחה עוד טרם שהתרחשה, ומשתמשים בה כדי להמריץ את כוחותיהם ולחדד את התכנון והדרך. אותם מתי מעט המצליחים להניב תהליכי למידה יעילים יותר, שאינם נופלים שדודים למול תכתיבי זמנים מסודרים, המצליחים לעצב בעצמם את הגבולות המחייבים.
ושוב אני חוזר להתבונן על החיים, נטוע המחשבות החדשות. הדרך הקלה ביותר לעבור ולחוות אותם היא לעקוב אחר קצב התקדמותם הלינארי, אולם זו איננה בהכרח הדרך הנכונה. אולי נכון לחשוב פעם נוספת ולהיזכר שהסוף קרוב ונגיש ממה שנדמה. אם כך, הרי שאת עדנת הזקנה אפשר להתחיל לממש כבר היום, את חווית הגמלאות וההתרפקות אפשר לצבור עכשיו ואת הירושה החומרית והרוחנית ניתן להתחיל לחסוך כרגע.
הזמן הכרונולוגי הוא נתון, חשוב ומשפיע, אך הוא בלתי מחייב. רובינו אזוקים ביד שמאל למחוגים, אבל לימיננו ממתין כל הזמן שבעולם. נעשה בתבונה ובאומץ, אם ננהל אותו כרצוננו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה