מזה תקופה נדמה לי שמשהו השתבש לחלוטין במערכת היחסים העדינה והשוטפת שבין הסוחר והלקוח. כבר מזמן שאנו לא נתונים בעידן של "הלקוח תמיד צודק", ואולם כלל לא בטוח שלא הפציעה תקופה חשוכה ומטרידה של "רמה את הלקוח". תקופה שבה הפרטים הגדולים ביותר מצויות באותיות הגדולות ביותר, ושבמסגרתה המציג אינו מומחה, ואינו רופא, ואינו אמין. במקרה הטוב הוא שחקן, וברוב המקרים - נוכל ממולח. הרי כל ההצעות דומות, וקיים כמעט שוויון מלא בין המחירים. אנו נעים בתוך קניון מונופולי ענק וממיינים לפי צבעי האריזות. אז מה נותר לאנשי השיווק והמכירות, מלבד לנסות ולהפיל כמה שיותר תמימים בפח, ולוודא שמפלתם תהיה מעוגנת בהתחייבות ארוכת טווח.
כבר בראשית השבוע חשתי שמשהו לא כשורה. ניסיתי לבדוק את האפשרות להירשם לקורס בספרדית באחד מבתי הספר לשפות באזור תל אביב. אני וחבר טוב החלטנו לנסות ולשכלל את יכולת התקשורת שלנו גם עם מהגרי עבודה אמריקנים. בית הספר הראשון הפתיע בפתיחותו ובשקיפותו ומיהר לשלוח הצעה מפורטת ומתומחרת לדואר האלקטרוני. השני, ביקש להתחכם. "אנחנו לא שולחים הצעות. אנחנו מזמינים לפגישות אישיות". אבל שנינו אנשים מאוד עסוקים, אני מסביר, ובית הספר השני שלח בשמחה. "אז תירשם אצלם אדוני", נמסר לי בקרירות שלא ראתה לא אותי ולא את עקרון התחרות ממטר. התוצאה המיידית היא שטרם נרשמתי, וייתכן שאאלץ להוסיף ולחלום בספרדית, בינתיים.
המשך התהליך התפתח כשניסיתי להשוות בין רשתות הסלולאר השונות, בניסיון להבין איזו מהן היא הזולה והמשתלמת ביותר. "אני לא אתן לך שום דבר כתוב", הבהיר לי בבטחון אחד מהסוכנים. "אל תדאג", הוא מרגיע את המעוצבנים, "אתה תקבל את כל הפרטים במעמד החתימה". לשניה קלה הסתחררתי, וחשתי כילד המגיע לבוחן ברגע האחרון ומגלה שהתכונן על החומר הלא נכון. ייתכן שמישהו שינה את כללי המשחק ושכח לתת לי התראה בפייסבוק? אחרי פרק קצר של התאוששות עברתי לטונים צורמים ותקיפים. הבהרתי לסוכן איך עובדים באמת, ומה אני מצפה ממנו. הייתי תקיף ומשכנע. זה לא הזיז שערה בגבתו. תאגיד סלולארי ענק מאחוריו, ואין בכוונתם להיפגע בגלל לקוח עקשן כמוני. הוא ימשיך לטרטר אותי, כך הוא מקווה, עוד עוד - מבלי שיחשוף את הקלפים עד הרגע האחרון. זה לא אני שצריך לחלץ ממנו את ההצעה הטובה ביותר, זה הוא שצריך להצמיד אותי אל הקיר. מטרתו היא לחזור אל המשרד מחוייך כמנצח ולהשוויץ בזה שהצליח להוריד אותנו על הברכיים. מי שעומד זקוף ואיתן עלול למצוא עצמו בתוך סערת מלחמת התשה שסופה מי ישורון.
הסיומת הייתה המאכזבת מכולן. חנות הדיסקים האהובה עליי, התו השמיני בירושלים, איבדה את אמוני. מאמצי שכנוע עילאיים של שלושה מוכרים שונים הביאו אותי בסופו של דבר לרכוש את הדיסק החדש והנכסף של מיכה שטרית. התרשמתי ששטרית כובש במיוחד, שכן קלע לטעמם המשותף של כל מוכרי החנות. עד שגיליתי את האמת - מונוטוניות אופיינית, מחזור של חומרים קודמים, והכל - עטוף בקופסת פלסטיק שהופקה ושווקה על ידי חברת הפקות המוסיקה החדשה של התו השמיני. פנייתי אל משרדי החברה טרם נענו. ספק אם יחול שינוי בכך.
יש חשיבות אדירה לכך שנתייצב שכם אל שכם בגב זקוף למול המאמץ התקיף והנחוש של הסוחרים להוליך אותנו שולל. לא רק משום שהדבר יכול לחסוך לנו מאות שקלים. לא רק משום שבכך ניצמד לעקרונות הצדק והמסחר ההוגן שחרתנו מזמן על דגלינו המתנפנף. הסיבה החשובה ביותר היא העובדה שכל המקרים שתארתי עד כה הם כשלי שוק של המציאות הקפיטליסטית. בפועל, הם אינם אמורים להתרחש. השיטה הכלכלית שלנו עודנה מושתתת בבסיסה על עקרון ההיצע והביקוש. זה לא רק יעיל, זה גם אמור לעודד מצויינות, תחרות בריאה וקדמה. כשאנחנו שותקים למול מאמצים שפלים וערמומיים למכור לנו דברים שאנחנו לא צריכים או לגרום לנו לשלם יותר, אנחנו שותפים למערכה נגד השיטה. אל לנו לצפות שהרגולציה הממשלתית תחלץ אותנו פעם נוספת כששר אמיץ במיוחד יבקש לחתוך בעמלות מיותרות. אנחנו חייבים להיות פיקחים יותר מהמוכר, ולרוב זו אינה משימה מסובכת. כל אחד מאיתנו שישיב מלחמה שערה יפיח רוח תעוזה במפרשי הצרכן שלצידו. יחד נוכל לחסל את כיסי התחמנות ולשמור על הכיסים שלנו. באמת שזה כבר אנרכוניסטי לדבר על זכויות הצרכן, הגיע הזמן לדון גם בחובותיו - ובעיקר, להגן על השיטה כדי לאפשר לה להגן עליו בחזרה. זהו עקרון ההדדיות הצרכנית האמיתי, וכשהלקוחות נרדמים בשמירה, יש מי שנשאר ערני ומתוחכם. אז, שלא יעבדו עלינו.
כבר בראשית השבוע חשתי שמשהו לא כשורה. ניסיתי לבדוק את האפשרות להירשם לקורס בספרדית באחד מבתי הספר לשפות באזור תל אביב. אני וחבר טוב החלטנו לנסות ולשכלל את יכולת התקשורת שלנו גם עם מהגרי עבודה אמריקנים. בית הספר הראשון הפתיע בפתיחותו ובשקיפותו ומיהר לשלוח הצעה מפורטת ומתומחרת לדואר האלקטרוני. השני, ביקש להתחכם. "אנחנו לא שולחים הצעות. אנחנו מזמינים לפגישות אישיות". אבל שנינו אנשים מאוד עסוקים, אני מסביר, ובית הספר השני שלח בשמחה. "אז תירשם אצלם אדוני", נמסר לי בקרירות שלא ראתה לא אותי ולא את עקרון התחרות ממטר. התוצאה המיידית היא שטרם נרשמתי, וייתכן שאאלץ להוסיף ולחלום בספרדית, בינתיים.
המשך התהליך התפתח כשניסיתי להשוות בין רשתות הסלולאר השונות, בניסיון להבין איזו מהן היא הזולה והמשתלמת ביותר. "אני לא אתן לך שום דבר כתוב", הבהיר לי בבטחון אחד מהסוכנים. "אל תדאג", הוא מרגיע את המעוצבנים, "אתה תקבל את כל הפרטים במעמד החתימה". לשניה קלה הסתחררתי, וחשתי כילד המגיע לבוחן ברגע האחרון ומגלה שהתכונן על החומר הלא נכון. ייתכן שמישהו שינה את כללי המשחק ושכח לתת לי התראה בפייסבוק? אחרי פרק קצר של התאוששות עברתי לטונים צורמים ותקיפים. הבהרתי לסוכן איך עובדים באמת, ומה אני מצפה ממנו. הייתי תקיף ומשכנע. זה לא הזיז שערה בגבתו. תאגיד סלולארי ענק מאחוריו, ואין בכוונתם להיפגע בגלל לקוח עקשן כמוני. הוא ימשיך לטרטר אותי, כך הוא מקווה, עוד עוד - מבלי שיחשוף את הקלפים עד הרגע האחרון. זה לא אני שצריך לחלץ ממנו את ההצעה הטובה ביותר, זה הוא שצריך להצמיד אותי אל הקיר. מטרתו היא לחזור אל המשרד מחוייך כמנצח ולהשוויץ בזה שהצליח להוריד אותנו על הברכיים. מי שעומד זקוף ואיתן עלול למצוא עצמו בתוך סערת מלחמת התשה שסופה מי ישורון.
הסיומת הייתה המאכזבת מכולן. חנות הדיסקים האהובה עליי, התו השמיני בירושלים, איבדה את אמוני. מאמצי שכנוע עילאיים של שלושה מוכרים שונים הביאו אותי בסופו של דבר לרכוש את הדיסק החדש והנכסף של מיכה שטרית. התרשמתי ששטרית כובש במיוחד, שכן קלע לטעמם המשותף של כל מוכרי החנות. עד שגיליתי את האמת - מונוטוניות אופיינית, מחזור של חומרים קודמים, והכל - עטוף בקופסת פלסטיק שהופקה ושווקה על ידי חברת הפקות המוסיקה החדשה של התו השמיני. פנייתי אל משרדי החברה טרם נענו. ספק אם יחול שינוי בכך.
יש חשיבות אדירה לכך שנתייצב שכם אל שכם בגב זקוף למול המאמץ התקיף והנחוש של הסוחרים להוליך אותנו שולל. לא רק משום שהדבר יכול לחסוך לנו מאות שקלים. לא רק משום שבכך ניצמד לעקרונות הצדק והמסחר ההוגן שחרתנו מזמן על דגלינו המתנפנף. הסיבה החשובה ביותר היא העובדה שכל המקרים שתארתי עד כה הם כשלי שוק של המציאות הקפיטליסטית. בפועל, הם אינם אמורים להתרחש. השיטה הכלכלית שלנו עודנה מושתתת בבסיסה על עקרון ההיצע והביקוש. זה לא רק יעיל, זה גם אמור לעודד מצויינות, תחרות בריאה וקדמה. כשאנחנו שותקים למול מאמצים שפלים וערמומיים למכור לנו דברים שאנחנו לא צריכים או לגרום לנו לשלם יותר, אנחנו שותפים למערכה נגד השיטה. אל לנו לצפות שהרגולציה הממשלתית תחלץ אותנו פעם נוספת כששר אמיץ במיוחד יבקש לחתוך בעמלות מיותרות. אנחנו חייבים להיות פיקחים יותר מהמוכר, ולרוב זו אינה משימה מסובכת. כל אחד מאיתנו שישיב מלחמה שערה יפיח רוח תעוזה במפרשי הצרכן שלצידו. יחד נוכל לחסל את כיסי התחמנות ולשמור על הכיסים שלנו. באמת שזה כבר אנרכוניסטי לדבר על זכויות הצרכן, הגיע הזמן לדון גם בחובותיו - ובעיקר, להגן על השיטה כדי לאפשר לה להגן עליו בחזרה. זהו עקרון ההדדיות הצרכנית האמיתי, וכשהלקוחות נרדמים בשמירה, יש מי שנשאר ערני ומתוחכם. אז, שלא יעבדו עלינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה