תסתכל על הילד החמוד הזה, כמה שהוא מוכשר. למרות הגיל הצעיר, הוא כבר ממלמל. יודע לחבר אות אחת עם אות אחרת, ומפיק מילים, מילים אמיתיות, מלאות משמעות, מתאימות למצב. הוא כבר יודע לבקש, ויודע לענות, והוא מחייך כשמבקשים והוא מושיט יד, וזה כבר יותר מאיתנו. ובכלל, הוא יודע כבר לתקשר עם הסביבה שלו, מעין איש קטן. וכן, אנחנו יודעים שהוא רק חוזר וממלמל את המילים שאמרו לו הוריו, ואולי הוא בכלל לא יודע מה כל זה אומר, ואולי זה בעצם מרגיש לו חלק ממשחק גדול. אבל כשהוא מסתכל עלינו ומדבר, זה מרגיש לנו כמעט, והוא מרגיש שייך.
תסתכל על הבחור הרציני הזה, כמה שהוא מוכשר. למרות הגיל הצעיר, הוא כבר ממלמל. יודע לחבר משפט עם משפט אחר, ומפיק תשובות, מסקנות אמיתיות, מלאות משמעות, מתאימות להקשר. הוא כבר יודע לדרוש, ויודע להחליט, והוא מחייך ומושיט יד, כמו שמקובל. ובכלל, הוא יודע כבר להתמודד עם הסביבה שלו, מעין מבוגר קטן. וכן, אנחנו יודעים שהוא רק חוזר וממלמל את המילים שאמרו לו מוריו וחבריו, ואולי הוא בכלל לא יודע מה כל זה אומר, ואולי זה בעצם מרגיש לו חלק ממשחק גדול. אבל כשהוא מסתכל עלינו ומדבר, זה מרגיש לנו כמעט, והוא מרגיש שייך.
תסתכל על האיש המרשים הזה, כמה שהוא חכם. למרות שהוא רק בראשית הדרך, הוא כבר ממלמל. יודע לחבר רעיון עם רעיון אחר, ומפיק תפישות, חידושים מרעישים, מלאי ברק, מתאימים לתקופה. הוא כבר יודע להעריך, ויודע להרצות, והוא מחייך ומושיט יד, כמו שמצופה. ובכלל, הוא יודע כבר להתמודד עם המתחרים שלו, מעין מומחה קטן. וכן, אנחנו יודעים שהוא רק חוזר וממלמל את המילים שאמרו לו מנהליו ועמיתיו, ואולי הוא בכלל לא יודע מה כל זה אומר, ואולי זה בעצם מרגיש לו חלק ממשחק גדול. אבל כשהוא מסתכל עלינו ומדבר, זה מרגיש לנו כמעט, והוא מרגיש שייך.
תסתכל על הקשיש המנוסה הזה, כמה שהוא עייף. למרות שהוא בסוף דרכו, הוא עדיין ממלמל. יודע לחבר זכרון עם זכרון אחר, ומפיק בדיחות, עצות עמוקות, התבוננות אחרת, עטופת מסעות, מתאימים לכל עת. הוא כבר שכח את מה שאנחנו עדיין לא למדנו, ועדיין מחייך ומושיט יד, כמו שעשו פעם. ובכלל, הוא יודע כבר להתמודד עם השגעונות החדשים, מעין ילד קטן. וכן, אנחנו יודעים שהוא רק חוזר וממלמל את המילים שאמרו לו בניו ונכדיו, ואולי הוא בכלל לא יודע מה כל זה אומר, ואולי זה בעצם מרגיש לו חלק ממשחק גדול. אבל כשהוא מסתכל עלינו ומדבר, אם מקשיבים בשקט ובסבלנות, מדי פעם זולגות לו מילים של אובדן ודמעות של חרטה. על כל המלמולים האלה לאורך השנים, שתפסו את מקומם של חלומותיו. וכשהוא מודה בכך מולינו, זה מרגיש לנו.
תסתכל על הבחור הרציני הזה, כמה שהוא מוכשר. למרות הגיל הצעיר, הוא כבר ממלמל. יודע לחבר משפט עם משפט אחר, ומפיק תשובות, מסקנות אמיתיות, מלאות משמעות, מתאימות להקשר. הוא כבר יודע לדרוש, ויודע להחליט, והוא מחייך ומושיט יד, כמו שמקובל. ובכלל, הוא יודע כבר להתמודד עם הסביבה שלו, מעין מבוגר קטן. וכן, אנחנו יודעים שהוא רק חוזר וממלמל את המילים שאמרו לו מוריו וחבריו, ואולי הוא בכלל לא יודע מה כל זה אומר, ואולי זה בעצם מרגיש לו חלק ממשחק גדול. אבל כשהוא מסתכל עלינו ומדבר, זה מרגיש לנו כמעט, והוא מרגיש שייך.
תסתכל על האיש המרשים הזה, כמה שהוא חכם. למרות שהוא רק בראשית הדרך, הוא כבר ממלמל. יודע לחבר רעיון עם רעיון אחר, ומפיק תפישות, חידושים מרעישים, מלאי ברק, מתאימים לתקופה. הוא כבר יודע להעריך, ויודע להרצות, והוא מחייך ומושיט יד, כמו שמצופה. ובכלל, הוא יודע כבר להתמודד עם המתחרים שלו, מעין מומחה קטן. וכן, אנחנו יודעים שהוא רק חוזר וממלמל את המילים שאמרו לו מנהליו ועמיתיו, ואולי הוא בכלל לא יודע מה כל זה אומר, ואולי זה בעצם מרגיש לו חלק ממשחק גדול. אבל כשהוא מסתכל עלינו ומדבר, זה מרגיש לנו כמעט, והוא מרגיש שייך.
תסתכל על הקשיש המנוסה הזה, כמה שהוא עייף. למרות שהוא בסוף דרכו, הוא עדיין ממלמל. יודע לחבר זכרון עם זכרון אחר, ומפיק בדיחות, עצות עמוקות, התבוננות אחרת, עטופת מסעות, מתאימים לכל עת. הוא כבר שכח את מה שאנחנו עדיין לא למדנו, ועדיין מחייך ומושיט יד, כמו שעשו פעם. ובכלל, הוא יודע כבר להתמודד עם השגעונות החדשים, מעין ילד קטן. וכן, אנחנו יודעים שהוא רק חוזר וממלמל את המילים שאמרו לו בניו ונכדיו, ואולי הוא בכלל לא יודע מה כל זה אומר, ואולי זה בעצם מרגיש לו חלק ממשחק גדול. אבל כשהוא מסתכל עלינו ומדבר, אם מקשיבים בשקט ובסבלנות, מדי פעם זולגות לו מילים של אובדן ודמעות של חרטה. על כל המלמולים האלה לאורך השנים, שתפסו את מקומם של חלומותיו. וכשהוא מודה בכך מולינו, זה מרגיש לנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה