"או הא", הוא אומר בחיוך נרגש, נלהב, "הפרחים היו צמאים מאוד בלילה. הם שתו הרבה. צריך להשקות".
והספרים, עדיני דפים, אינם אוהבים להתקפל. לכן צריך לשמור עליהם נקיים, מסודרים, ישרים.
לא כך הבגדים, הכמהים לקיפולם. ברכות נעימה מתפנקים על מדף.
כמו חיבת הספל את מגע המיים,
והתענגות התבשיל מליטוף תיבולו,
וזוהר הרגע למשמע צלילי השיר המתנגן לכבודו.
רבים מדי נוהגים באחרים כבחפצים.
ובודדים, מעניקים חיים לדוממים.
מבינים את נפשם, ברגישות חודרת חומות.
הם המיטיבים לדעת מתי הגיעה העת
להשקות צמאון פרחים, ובני אדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה