אחרי היובש, מגיחות המחשבות.
הראשונות מרחפות סביב משקפי השמש, ותוהות לפשרן, וממה יש להתחבא, והאם לא מוטב להסתנוור אם אמת נחרצת נחבאת שם.
ואחרי, תהיות סביב הגשם. מחשבה רעננה ומטרידה תוהה האם מבשר הטפטוף את משבר החמסין, או שמא ענן נחוש הרודף אחריי לבדו לעורר, להאיר.
ומכאן נודדת המחשבה לפיתולי הסמטאות המזדחלות במילה תרבות. שעד רגע חשבנו כי מבשרת היא מגוון ועושר, ולפתע הפכה מבדלת וחוצצת, כשער ברזל בין האוחזים בה והמתנגדים. ומפה לשם נעלמה התרבות כליל מעולמנו. האם חבויה היא במשפט בנושא תרבות שנוסח בלא תרבות? ואולי בכלל בבקשתה של הלקוחה הדעתנית בחומוסיה שהסלט שלה יהיה "ערבי". האם נעלב המלצר על רקע תרבותי?
והרהורים רבים נכרכו בשאלת הכריך. סנדוויץ טוב, לא קל למצוא. יש שחיפשוהו שנים, את הנוסחה המדוייקת. אחדים דלים מדי ומותירים בך רעב. אחרים עמוסים בכל-טוב, אך שילוב הרכיבים תערובת מסובכת. יש בהם אינטילגנטיים, מתוכננים, שנרקחו בתבונה ובדיוק מוקפד. ויש בהם טפשים, קומץ אספסוף שאולתרו מכאן ומשם. יש נועזים, מרהיבים באומץ ממרחם. ויש פשוטים, וקסמם רב. יש בריאים מדי, ויש את ההוא שהכין פעם אבא שלי, שנטף אהבה וכולסטרול. ואולי יימצא באחד הימים שגם אנו רכיבי כריך, ובבוא היום אתעורר קלוי, בין פרוסת המצוי לממרח הרצוי.
אחרי היובש מגיחות המחשבות. והן מרקדות ועולות מן הפרטים הקטנים עד לסוגיות שמיים. ואחר כך יורדות שוב מטה, כמנהג מעגל החיים. כמו ריקוד הטבע אחרי היובש, המטפטף רמזים לכל עבר, ובהתגברותם שוטף המבול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה