בסניף המרכזי של ניתוב הדואר חלפו כל המשלוחים שנשאו את שמי בשנים האחרונות. בארכיון תעודות המשלוח נחשפו הפרטים והסיפורים.
שם נמצא השיר שצליליו שלחו אותי למסע בזמן לעבר ילדות אחרת, לכזבי אכזבות. במקום אחר עדות לנופים ששלחו אותי מקופל לחלומות בלתי ממומשים. המילה ההיא שלחה אותי לרגע בודד בזמן, שעורר חיוך דומע. הרעם הזה שלח אותי לחפש ברק. המבט ההוא החוצה שיגר אותי פנימה, לעומק האזור הבלתי מיושב. ההבטחה ההיא דחפה אותי הלאה, ההתפכחות הזו השיבה אותי לאחור. חלק מהמחשבות שלחו אותי ליעדים לא מוכרים והמעטפות הוחזרו לשולחיהן. לעיתים נכתב היעד אך נשמט המיקוד. לעיתים המיקוד זה כל מה שחסר.
בארכיון המרכזי מתועדים כל המשלוחים, מועד יציאתם והגעתם ליעד. בין המדפים מסתובב מבקר הדואר ומגרד פדחתו בתמיהה. שנים שהוא מנסה להבין ואינו מוצא הפתרון. הכיצד האנשים שנשלחו כל כך הרבה פעמים שולחים עצמם חזרה בסופו של יום. הכיצד אנשים עם כל כך הרבה יעדים מעדיפים לשוב לסניף השכונתי, הביתי, המוכר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה