האביר אף פעם לא יביס את המפלצת. אבל בכל פעם שהיא צורבת את חזהו בלהבה, נצבע הכאב בתעוזתו. שתיקתו האצילית כובשת בתוכה את הד המילים שלא יישמע לעולם. חרבו המושטת לנצח תספיד איתנות נחישותו. רוחות השמיים ילטפו חרש את שריון הפלדה חסר החשיבות. טחנות הרוח והצדק ינשבו רוחו הסוערת. שדה הקרב המדמם יצמיח ניצני שכחה. עוז תהילתו יעטר יום אחד אגדות ילדים. עוד תיאספנה תפילותיו הנשכחות בספר שאיש לא ידע לקרוא.
המפלצת הארורה הזו הפילה חלל נוסף הלילה. חף מפשע וצעיר נפל. אך ברגעיו האחרונים היה לבו נקי מחימה ומצער. הביט בהבנה שלמה ברוצחתו. באהבה סולחת. באכזריותה הפכה אותו אביר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה