יש את המקום הזה, ששמעתם עליו בסיפורים של חברים. לא בדיוק מקום חדש, אבל לאחרונה עולה שמו יותר. וקצת מוזר לכם שכולם כבר היו שם חוץ מכם. למרות שנשמע שזה המקום המושלם בשבילכם. פספוס נוראי שאינך שם. גן עדן של שלמות. אפילו קצת מרגיז שהלכו בלעדיכם.
הם מסבירים שלא הצליחו לקבוע אתכם. הם תמיד הגיעו עכשיו, זו השעה הקבועה שם. לכן תמיד יש זמן להשלים עם החסר. ואתם, תמיד הייתם קודם או שקועים באחרי. אם הייתם עכשיו, הייתם מגיעים.
אתה שואל אם זה מקום חלומי והם טוענים שלהפך. אתה מתעניין אם יקר והם משיבים שבחינם. אתה תוהה אם חוקי, והם מתעקשים שאתה תחליט. ומוסיפים שתרגע, כי לא אוהבים שם שאלות. הן מטרידות את שוכני המקום ולרוב אינן נחוצות.
הם לא מראים תמונות. זה לא שאסור לצלם שם, פשוט אין בכך צורך. כשהם שם הדחף לתעד מתפוגג. זה לא משנה מה יודעים אלה שבחוץ.
הם גם מסרבים להסביר איך להגיע. אמרו משהו על כך שכל אחד מגיע בדרך שלו, ושאם מספרים זה פוגע בחוויה. יש כאלה שהכתובת הייתה להם על הקיר שנים ארוכות ובכל זאת התמהמהו.
וחוץ מזה, הם אומרים, אל תכעס כל כך. אנחנו בכלל לא קיימים. סתם יצירי דמיון שבראת כדי שיהיה לך את מי להאשים. כשתגיע אנחנו נעלם. אתה תופיע במקומנו. אלא שאז יהיה זה מקומך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה