אתה בעיר זרה, סקרן ורעב. אתה מחפש מקום טעים לאכול בו. לא יקר מדי, לא פשוט מדי. מסעדה שתאפשר לך לטעום ממה שלעיר הזו יש להציע, בשאיפה משהו שאתה אוהב אבל לא יכולת להשיג בשום מקום אחר.
חלק מאיתנו יתחילו מייד במחקר. הם ישוו ויבדקו מה כתבו גולשים רעבים אחרים, ויבדקו אילו מסעדות זכו לדירוג המרשים ביותר. הם אולי לא יבחינו בכך (או יכירו בכך), אבל הם חסידים נלהבים ומושבעים של הדת הקפיטליסטית. בדיוק כמו יורדי הים משך מאות בשנים, גם הסועדים האלה ינווטו על פי הכוכבים. אלא שאת הכוכבים שלהם הכתיבה רוח שמיימית המכונה ״חוכמת ההמונים״, זרם בלתי נראה שיש בו את היכולת המיסטית לדעת כל הזמן ״מה נכון״, ו״מה מומלץ״. היד הנעלמה הזו מרובת אצבעות - אחת טמונה בתיק ההשקעות שלנו, והאחרת בוחשת לנו את מנת השף. ככל שיעבור הזמן, האצבעות שלה ייכנסו לכל נקיק פנוי. כשעומדים תחת הכוכבים, הדרך בהירה יותר, הניווט פשוט יותר. היד הנעלמה מעולם לא הייתה מוחשית יותר.
אלא שלא כולם הולכים שבי אחר תנודת הכוכבים. חלק מסתפקים בכוכב אחד ויחיד, ינווטו על סמך הבהוביו הבטוחים של כוכב הצפון. הם יחפשו אחר המקור המוסמך, המהימן והבטוח. יתענגו על דעות המומחים, יברכו על בשורות הנביאים. זה לא שאינם סומכים על דעות הרוב. להפך, הם חושבים ״שהרוב״ דווקא יודע מה הוא רוצה. אלא שהם רוצים דבר מה אחר, מרוחק במכוון מדעת ההמונים. הם מחפשים נתיב ייחודי, מסוגנן, המיועד לבעלי טעם נרכש. הם יעדיפו את הדרך המותאמת, הנסתרת, המלומדת. את המסעדות שלהם לא כל אחד מכיר. אחדים אולי לא שמעו עליהם, אחרים אולי לא חיבבו. ייתכן שגם לא כולם מורשים להיכנס אליהן. מקומות מסתור למיטבי דרך, ליודעי חן. הם רוצים להיות חברי כבוד במועדון ״שאינו לכולם״. זהו הרי, מקור הכבוד ביניהם. המפריד בין קודש לחול.
אבל מה עם האחרים? מה עם אלה שמסרבים להגדיר עצמם באחת הדתות? החילונים המושבעיים שאינם מתעניינים במה יגידו כוכבי השמיים ומעדיפים לנווט על פי צו הלב. הם ישוטטו בין החנויות השונות, ילכו לאיבוד אינספור פעמים, יטעו, יתבלבלו ויצטערו. באותה הנשימה הם יגיעו למקומות חדשים, יפתיעו את עצמם, ימצאו את עצמם מחדש פעם אחר פעם.
במובנים רבים, האנשים האלה הם מקור בלתי נסלח של בזבוז. התעלמותם מדעת ההמונים מבזבזת את זמנם. אדישותם כלפי המומחים מבזבזת את הידע, הניסיון והמומחיות שהצטברו משך שנים. במונים רבים, האנשים האלה הם חצופים. מסתובבים ביהירותם תוך התעלמות מהדעה הרווחת. הופכים עצמם מומחים בעיני עצמם תוך הפגנת בוז כלפי אלה שהיו, ולמדו, וחוו לפניהם. במובנים רבים, האנשים האלה האנשים האלה מסוכנים. במקום ללכת עם הזרם, הם מאיימים לצאת נגדו. במקום לכבד את המוסכמות, הם אינם מסכימים לדבר. אבל מה שווים כל ״המובנים״ האלה? הרי בדיוק מהם הם מבקשים לברוח, אותם הם מבקשים להמציא מחדש. אתם מוזמנים לקרוא להם ילדים, בעולם שלהם זו מחמאה.
ואתם, הואילו בטובכם להמשיך לבחור - האם אתם בדת הזו או האחרת, האם אתם משתייכים לקהילת ההמונים או לכנסיית המומחים. ורק מדי פעם, כשאיש אינו מתבונן, ואין אף כוכב מאיר בשמיים, העזו לשאול את עצמכם. האם אתם יודעים מהו הטוב שלשמו אתם מתפללים? האם באמת שמורה לכם זכות הבחירה? ואם אמנם הייתם אוחזים בה בשתי ידיים, האם הייתם בוחרים בכל הדרכים הידועות? האם יש בכם את מה שצריך כוכב אחד לבד? האם אתם מאמינים לעצמכם שאתם טוענים שאינכם דתיים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה