הוא ניגש אל השולחן והביט בו ממושכות, בעיניים סגורות. אז החל במלאכת הסידור והארגון. ביקש להרגיע מצפונו בערימות מסודרות של נייר, להסדיר נשימותיו בקיבוץ הספרים במדפים. הכפיף מחברותיו ודאגותיו לקווים ישרים, מאוגדים על פי גודל וצבע. ביד מעצב וידא ואישש שכל חלקיק נושר ימצא מקומו, שהמשטח ייראה פנוי, ענייני ורציני. הבטיח בהקפדה יתרה שכל הנושאים, הפתוחים והסגורים, הבוערים והשקטים, יונחו במקומם ויניחו למקומו. השיב את הפריטים נכונה, אז מירק את הקצוות והבריק. כמה שהבריק אותו היום, וחבל שאין איש בנמצא להתרשם. אף נפש חיה לא הגיעה להתפעל, גם שלו נעדרה.
אחר כך ניגש שנית אל השולחן והפעם סקר מידותיו. חתר להעריך את אורך עמידתו, את רוחב יריעתו, את עומק מימדיו. וכשלא השתכנע כי טובות המידות החל לשוטט ולבחון שולחנות אחרים לשפוט טיב מעמדו. וכשלא מצא שולחנות השווה לכסאות. וביום אחד, השווה לתפוחים. או לאגסים, כבר אינו בטוח בדבר. רק ההשוואה שבתה את ליבו, שיוותה לו שווי. והוא המשיך נמרצות בבחינה המדוקדקת נמרץ למצוא תשובה למחקרו. אך המחקר נמשך וממצא לא בא. גם לא מצלצל.
ובעודו רוחק משולחנו ההדור באחד מימי המרדף העזה עין שובבה לפזול אל המגירה. והוא מיהר להשיבה אל המבט הסוקר, וניסה להתעלם. שהרי כבר השלים שאת זו המגירה לא ייפתח. לא בכדי נעל והשליך המפתח, נשבע שלא יתפתה. לא יסיח להט החיפוש בעבור קשקושים שאופסנו בעיתות חולשה במגירה שיצאה מנתיבי מסלולה, ממסלולו. לא, את הציורים האוויליים ושורות השירה יותיר חבויים. את גנזך התכניות יותיר בערפילים. אין לו פנאי לכך היום, גם לא יהיה. הרי הוא כל כך קרוב לפתרון. על סיפו של גילוי חשוב, תובנה מכרעת הממתינה אי שם. אין זה הזמן לפתוח מגירות נושנות נעולות נחבאות. אין זה הזמן. אסור שיגיע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה