ציור ילדים צבעוני, שמתאר חלום שאהבת, מתמוסס לקווים דקים של זכרון. אצבעות ידיים עדינות שהושטו אליך נמתחות ומתערפלות. מחשבות צלולות נשפכות אחת לתוך השנייה ובסחרורן ממוססות שיירי הבטחות ובטחון עצמי. נטיפי אמון קופאים ונשברים לרסיסים. קווי נתיבים מתחברים לערבובייה סתמית.
מישהו הזהיר אותך מהחורף הזה, ועכשיו אינך זוכר מי הוא היה. אבל אמר לך עוד בשלהי הסתיו לשמור את נפשך. להתרחק מהסופה הנוראה הזו, שאינה שומרת חמלה בתנופתה ההולמת. להסתתר מפני המבול, שבעוצמת נפילתו ממוסס אותנו מבפנים. דווקא כשהימים מתקצרים והחושך גובר והכפור מלחין את הנשימות.
אבל לא הקשבת. לא רצית, לא יכולת. ועתה, גם שרידי חרטות נדפו בך. משוטט כעיוור בין הטיפות, נפשך כבר אינה מחפשת מקלט לתפילותיה. מביט סביבך בשקיקה איך הכל נמס. גם שמיך נמסים, גם זמנך. ואין דאגה בלבך. רק המתנה שלווה ובטוחה, השמורה רק לאלה שספגו את החורף הקודר הזה מלוא לבם החלול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה