כמה שאלות הפנת לאנשים שלא ידעו לענות. כמה שיחות נהלת עם אנשים שהאזינו לעצמם. כמה ספרים קראת שדיברו על אחרים. כמה נופים מוכרים שחקו את עיניך. כמה צלילים זולים שעשעו לריק את נפשך המורכבת. כמה חבל.
אחרי כמה רכבות רדפת כשחשת שאתה יורד מהפסים. כמה צבעים הפסדת כששקעת בגוונים של אפור. כמה הפרזות מלאו אותך שחיפשת מילים פשוטות. כמה חיפשת שיכולת לבקש. כמה ביקשת שיכולת לתת. כמה נתת ולא קיבלת. הלכת ולא התחרטת. שאלת כמה ולא תהית למה, המשכת ללכת ולא הבנת. כמה חבל.
כמה גלגלים החלפת ולא הבנת שלא בהם הבעיה. כמה גלגלים, ולא הם שמונעים ממך לנסוע. כמה. אבל לא הם תקועים. כמה החלפת. לא הם נקרעו באמצע הדרך. לא מהם יצא האוויר.
חבר, גשם כבד עומד ליפול. שכח מכל השמשיות שצברת בדרך וצא לרקוד באמצע המבול. זה הזמן להפסיק לשאול. כמה חבל שתפספס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה