צחוק הגורל

והוא הוסיף להתגלגל מצחוק, במעין פרץ בלתי נשלט נטול רסנים הבוקע מעומק הסרעפת ומתבלבל דרך הגוף כולו עד שנשפך לרסיסי גיחוחים על הרצפה. ולא ניתן היה לעצור אותו, חרף בקשות חוזרות ונשנות. כמו מתוך התקף חסר תקנה, שלווה ברעידות חדות ותנועות גוף בלתי רצוניות. משהו שם התפקע ונשבר, התפרץ מעומקי העומקים, השתחרר לכל העבר בהדי שמחה וניצוצות אושר. כזה צחוק לתפארת לא נחזה זמן רב במקומותינו, ואולי מעולם לא. כאילו נברא מחדש המושג צחוק לנגד העיניים, ומעתה יסתלקו מהזכרון כל החיוכים הסתמיים והדהויים שהתיימרו להצטחק להם בעבר ועתה נמוגים במבוכתם. התפרצות וולקאנית של צרחות אושר מקופלות הנפתחות אט אט בתוך האזניים ומציפות הסביבה בתערובת סמיכה של חופש ושלווה.

וכל זה, רק משום שהעזתי להגיד לו שתכננתי משהו אחר. שלא ידעתי שכך ישבש לי.

והוא, בטח היה צריך את המשפט הזה כדי להתפרק. הרבה זמן הוא כבר מתאפק. עוד מימי בראשית.

בחיי, מזל שצחוק זה מדבק.