החיים שלנו מתחברים ומתפרקים כמו התקני USB. אנחנו חבורה של מדיות נתיקות. המידע, המוזיקה והזכרונות שלנו הפכו דיגיטאליים. חוויית המגע שלנו נמדדת במסכים. טיב הראות שלנו נבחן ברזולוצייות ובפיקסלים. המהירות בה אנו מגיבים תשתפר בוודאי בדגם הבא. פעם האשימו אותנו שאנו מנותקים, אבל בעצם - אנחנו מחוברים בכל מקום. ממהרים להצהיר על מיקומינו המדוייק, רגע לפני שאנחנו משפרים עמדות. מתרגמים חוויות לפוסטים. מזמינים זרים לחיק האינטימיות הציבורית שלנו.
השגרה שלנו הפכה בנאלית. כמה משעמם לשמוע שוב על מקרה האונס של אתמול. כמה טרדה בלתי מוצדקת היא הידיעה על שנעשה בקצה העיר. הרי כאן, מתחת לבית, אפשר לקנות הכל וגם באמצע הלילה. אנחנו חזקים כמו קפה, וכמותו גם אנו מתערבבים עם קוביות סוכר. זה בריא אם כך כתוב, וזה טעים אם זה "נכון". ואם אין מלחמה, אז אנחנו בשלום. היאוש נעשה כל כך נוח, עד שהתמכרנו כולנו. והעולם כל כך ברור ומוכר, ממש כמו כף היד שלנו. כמה נוח שהוא אכן מונח שם, ממתין לפקודת האצבעות.
רק בזכות הספרים שאני קורא בלילה, אני מבין כמה זה מגוחך. רק בזכותם, אני לומד להעריך את שיש ולהבין את מה שחסר. בין דפיהם אני מוצא תעוזות דמיון שנפלו למחוזות אנאלוגיים בין פסגות דיגיטאליות. רק בין חריצי הדפוס אני מוצא לבבות אנושיים פועמים, שמחברים אותי גם שאיני בקליטה, שקולטים אותי גם כשאיני מחובר.
השגרה שלנו הפכה בנאלית. כמה משעמם לשמוע שוב על מקרה האונס של אתמול. כמה טרדה בלתי מוצדקת היא הידיעה על שנעשה בקצה העיר. הרי כאן, מתחת לבית, אפשר לקנות הכל וגם באמצע הלילה. אנחנו חזקים כמו קפה, וכמותו גם אנו מתערבבים עם קוביות סוכר. זה בריא אם כך כתוב, וזה טעים אם זה "נכון". ואם אין מלחמה, אז אנחנו בשלום. היאוש נעשה כל כך נוח, עד שהתמכרנו כולנו. והעולם כל כך ברור ומוכר, ממש כמו כף היד שלנו. כמה נוח שהוא אכן מונח שם, ממתין לפקודת האצבעות.
רק בזכות הספרים שאני קורא בלילה, אני מבין כמה זה מגוחך. רק בזכותם, אני לומד להעריך את שיש ולהבין את מה שחסר. בין דפיהם אני מוצא תעוזות דמיון שנפלו למחוזות אנאלוגיים בין פסגות דיגיטאליות. רק בין חריצי הדפוס אני מוצא לבבות אנושיים פועמים, שמחברים אותי גם שאיני בקליטה, שקולטים אותי גם כשאיני מחובר.
נפלא!
השבמחקומצידו של הסופר מתאימים כאן הדברים הללו:
"בעייתו של הסופר אינה משתנָּה. הוא עצמו משתנֶּה, והעולם שבו הוא חי משתנֶּה, אבל בעייתו בעינה עומדת. בעייתו היא כיצד לכתוב אמת אחרי שגילה את האמת, וּלהאיר אותה כך שהיא תיהפך לחלק מעולם חוויותיו וניסיונותיו של הקורא".
(ארנסט המינגוויי)