"מר בן גוריון", פנה בנימוס אחד מעורכי העיתונים, "אשמח לדעת מה טרד מחשבותיך עת לחצת ידו של מנהיג גרמניה המערבית". האם רעדו ידיך מר בן גוריון? האם העברת פעם אחר פעם את זכר הנספים לנגד עיניך? האם קיללת את הרגע? האם ביקשת להעביר במגע עורך את ריח הנקם?
מר בן גוריון השיב במתינות ובאיפוק. "חשבתי על העתיד", אמר. "כך אני עושה תמיד. איני חי בעבר".
כמה עוצמה חבויה בתעתוע הזמנים הזה. ראש המדינה, האיש הנדרש לעסוק בטרדת השגרה, בשברי הצנרת, במשברי החינוך, הדמות האמונה על נחמת יומינו, משלח ראשו אל תקופות אחרות, שטרם מומשו. כיצד יעלה על הדעת שלא יכבד את מורשת העבר? שיתנכר אל זוועות האתמול? שיפנה גבו אל לקחי ההיסטוריה? האמנם יכול הוא להרשות זאת לעצמו? האם אנו יכולים?
"חשבתי על העתיד", כך אמר. הוא עשה זאת תמיד. לא חי בעבר. ולא על עתידו חשב. על העתיד של כולנו. כך, בפשטות. קיום תודעתי עתידי שהיה נחלתנו בעבר, ולא עוד. באותה פשטות בה אני מתגעגע אליו, ואל שכמותו. דווקא היום. בהווה.
מר בן גוריון השיב במתינות ובאיפוק. "חשבתי על העתיד", אמר. "כך אני עושה תמיד. איני חי בעבר".
כמה עוצמה חבויה בתעתוע הזמנים הזה. ראש המדינה, האיש הנדרש לעסוק בטרדת השגרה, בשברי הצנרת, במשברי החינוך, הדמות האמונה על נחמת יומינו, משלח ראשו אל תקופות אחרות, שטרם מומשו. כיצד יעלה על הדעת שלא יכבד את מורשת העבר? שיתנכר אל זוועות האתמול? שיפנה גבו אל לקחי ההיסטוריה? האמנם יכול הוא להרשות זאת לעצמו? האם אנו יכולים?
"חשבתי על העתיד", כך אמר. הוא עשה זאת תמיד. לא חי בעבר. ולא על עתידו חשב. על העתיד של כולנו. כך, בפשטות. קיום תודעתי עתידי שהיה נחלתנו בעבר, ולא עוד. באותה פשטות בה אני מתגעגע אליו, ואל שכמותו. דווקא היום. בהווה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה