מלכי החוכמה בדיעבד מתגוררים ברוב פאר והדר במגדל השן, על גבעה נישאת בצד הנכון של ההיסטוריה. ומשם, הם זוכים לתצפית זחוחה על כל מה שידעו בעבר, עד קו האופק שהיטיבו לשרטט. בימים טובים רואים מפה את ים המלח, שם הם אוהבים לצוף ביום שאחרי. במקום בו הם צודקים מצאו נחמתם. בקומות הגבוהות של היוהרה האנושית. אלה הדורשות טיפוס מיוחד. ממש כמותם, אצילי התבונה המפוקחת, נביאים הפוכים המוסרים חזיונם על שכבר ארע.
ואתה, נתין צנוע. המשך בדרכך המתפתלת בין הואדיות. צוקי ההר יסתירו את הדרך, בקיעיה עמוקים. אך בכל פנייה מוטעית ושריטה שורפת היזכר כי עודך בחיים. מעוטר בכתר פגמיך, בשרביט מסעות וגלימה דהויית נזקי שמש. עודך בחיים וזכאי אתה למות כאחד הבודדים שהעזו. כנווד המבקש להתרפק על מסעו ולהתמסר לו בכנות טהורה וצנועה. כאנוש הנברא בצלם עצמו.
נפלא!
השבמחקאכן, אין חוכמה גדולה יותר מזו שלאחר מעשה...