בהתחלה, טוב היה לאדם לבדו. אחרי, ביקש להסתדר זוגות-זוגות. ובתום המבול נחלק לקבוצות, עמים ומדינות. וחילק גבול ודגל. ויצר זהות וקולקטיב ולאום. משהו להזדהות איתו, להתרגש בלכידותו.
ומאז מנסים רבים למצוא את המניע שהביא את האדם לבטל את בדידותו. אחדים טוענים כי היה זה הפחד ויצר ההישרדות. אחרים תולים זאת בהכרח לחלק את משאביו בצורה הוגנת. ואולי הייתה זו כמיהתו לחוק וסדר, או קנאתו בכוכבים ששלחו קרני חסדים בלילות חשוכים. שהקלו על יתמות בדידותו וכיסוהו בשמכת אורו עת נרדם תחת כיפת השמיים.
בבוא היום ישוב האדם ויביט בחוזה הישן, להיזכר בפרטי התחייבויותיו. ושם, בין סעיפי הגבולות והשפה, החוק והממון, יגלה להפתעתו את כל שהוחסר. לא נכבלה האהבה בהסכם, ומכאן רשאי הוא לאהוב את מי שיחפוץ. וראוי שיוכל להינשא למי שיבחר. ומוטב שיוכל לחיות כפי שירצה. והגון שיינתן לו למות כפי שחי. ואיש לא יכתיב מה ייכתב על מצבתו זולת יקיריו.
טוב היה לאדם לבדו. ובחר הוא לחיות יחד, היו סיבותיו אשר היו. אך גם בשבתנו יחד, תחת חוק אחד, בל תצא השליטה משליטה. ייקוב הכבוד את הדין. תאפיל החירות על הכפייה. תאיר האהבה את אפלת החשיכה. והרוח הטובה והנבונה תוסיף לנשב ולתת בנו כוח ואומץ להאמין כבודדים, ביחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה