חורשת עצים, באמצע שום מקום. אין ליער הזה שם, אין לעצים האלה שייכות. פזורים בעננת ערפל כבדה, סמיכה, פורשים במאמץ רב זרועות זרדים אל שמיים אפורים. שבילים נטושים שאיש לא בחר בהם משתרכים בין הגזעים העייפים. סביבם כל הדרכים הפשוטות, וביניהם רק אדמה לחה, עירומת עקבות, רוויית עכבות.
הצמרות משוועות לאור, לתשובות החומקות מעל העננים. הם צמאים לדעת לאן זורמים הנחלים, להיכן נודדים אלה שעוד יכולים. לא קל להבחין בעונות השנה כשאתה נטוע, כשהשורשים בקרקע מזרימים בעורקיך מגוון סיבות ומעט שאלות.
ומתוך האפרוריות הזו, כמעט שאינם חולמים למרחקים. ובתוך הדממה הזו, אין קול שירה. ולתוך המוכר הזה, לא חודר חדש. ומרוב שהם עצים, אינם רואים את היער.
הצמרות משוועות לאור, לתשובות החומקות מעל העננים. הם צמאים לדעת לאן זורמים הנחלים, להיכן נודדים אלה שעוד יכולים. לא קל להבחין בעונות השנה כשאתה נטוע, כשהשורשים בקרקע מזרימים בעורקיך מגוון סיבות ומעט שאלות.
ומתוך האפרוריות הזו, כמעט שאינם חולמים למרחקים. ובתוך הדממה הזו, אין קול שירה. ולתוך המוכר הזה, לא חודר חדש. ומרוב שהם עצים, אינם רואים את היער.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה