איך זה שם, באזור הזמן שלך? האם הדברים קורים לאט יותר? האם הלב מאיץ בקלות? איך זה שתמיד אביב אצלך כשכאן חורף, ואיך תמיד את רואה את האור קודם, ואני בשקיעה.
ומה בכלל השעה אצלך? האם הפכת אותה שלך? האם זוהי שעתך היפה? האם הקדמת זמנך או שמא איחרת להבין? אולי יום אחד יערמו דקות ההמתנה להרים שאוכל לזהות ממרחק, רכס של רגעים וסיפורים.
ואולי זה רק עניין של זמן, ואנחנו מרחפים משני קטביו של אותו עולם. חגים בין מחוגים, סובבים מסיבות טובות, מקיפים עצמינו אהבה. יש מחשבות שניות ודקות שהשעון אינו מראה.
בואי, בואי לאזור שלי. נמצא זמן. אחרי שמנפצים שעון חול, הזמן זולג בין האצבעות וחוזר לים. אנחנו גם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה