זו השעה לקנא, בילדים הקטנים שנרדמו מזמן. ניתקו ברוך מן המציאות ושקעו לעולמות עלומים, חפים מדאגות ונטולי עכבות. ובעודם מפליגים למחוזות תום הותירו אותנו על חוף סהרורים, תרים לשווא אחר אי יציבות במים הסוערים. חולמים בהקיץ כי נשוב להירדם בעדינות נפש השמורה ליצורים זכים שטרם פשטו בהם כתמי הספקות. עיניים ירוקות מקנאה, ואדומות מעייפות, רואות שחורות במים תכולים. ומשלל הגוונים מבקשות מעט מנוחה ונחמה, שהרי הובטחו לנו בילדותנו. מבקשים להשתחרר מעוגנים שהושלכו וסחפו אותנו למערבולות, החבל הדוק סביב צוואר ואין הלב מתיר.
זו השעה לקנא באלה שלא ילכו לישון הלילה כלל. יתמכרו לצלילי עונג ולהט ויכפו את גדולתם בשעות הקטנות. ובבוקר, עם צאת אור ראשון, ישלחו עוד מבט אחרון אל האושר, ויאמצו אותו אל חיקם המזמין.
זו השעה לקנא באנשים שהביסו את הזמן במבטם הבז למחוגים. שהניסו את שיקולי הדקות בחדוות הרפתקנותם והכו את מלכודות התכנון במקל נדודים. זו השעה לקנא במי שאין שעות בהליכתו המרחפת, במי שיופיה של שעה קודם משתקף במדוייק בבבואת השעה שאחרי.
והקנאה, הארורה שבחשוכות המרפא, היא מתהפכת וזוחלת, משלחת נשיקות מוות אל החולפים בדרכה. מזדחלת תחת עץ הדעת ומרקיבה פירותיו, מלחשת ליחשושים חסרי פשר רק כדי להפר את השקט המיוחל. מרימה את ראשה האכזר ומכריזה: זו השעה לקנא, בני. ואין מקלט לראשי בשעה קשה, רק קינת קנאה מייסרת, פוצעת עור ואור, מדממת שניות אבודות שזולגות מבין הריסים.
זו השעה לקנא באלה שלא ילכו לישון הלילה כלל. יתמכרו לצלילי עונג ולהט ויכפו את גדולתם בשעות הקטנות. ובבוקר, עם צאת אור ראשון, ישלחו עוד מבט אחרון אל האושר, ויאמצו אותו אל חיקם המזמין.
זו השעה לקנא באנשים שהביסו את הזמן במבטם הבז למחוגים. שהניסו את שיקולי הדקות בחדוות הרפתקנותם והכו את מלכודות התכנון במקל נדודים. זו השעה לקנא במי שאין שעות בהליכתו המרחפת, במי שיופיה של שעה קודם משתקף במדוייק בבבואת השעה שאחרי.
והקנאה, הארורה שבחשוכות המרפא, היא מתהפכת וזוחלת, משלחת נשיקות מוות אל החולפים בדרכה. מזדחלת תחת עץ הדעת ומרקיבה פירותיו, מלחשת ליחשושים חסרי פשר רק כדי להפר את השקט המיוחל. מרימה את ראשה האכזר ומכריזה: זו השעה לקנא, בני. ואין מקלט לראשי בשעה קשה, רק קינת קנאה מייסרת, פוצעת עור ואור, מדממת שניות אבודות שזולגות מבין הריסים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה